ההיסטוריה מוכיחה: הטלת סגר בזמן התפשטות נגיף היא הדרך היעילה ביותר לשמור על הכלכלה
כולם מדברים על כמה שסגירת העסקים היא מכה קשה הרבה יותר מהקורונה. אותנו זה באמת עניין, אז ביקשנו נתן מרקוס, חוקר כלכלה והיסטוריה פיננסית של המאה ה-20, לכתוב את דעתו בנושא
החדשות הטובות: הגורם הראשון במעלה למיתון כלכלי אחרי מגיפה הוא מוות של צעירים, ונכון לעכשיו – ישראל לא נמצאת בסכנת מוות המוני של צעירים. החדשות הרעות: כדי להמשיך ולשמור על עצמנו מפני הפגיעה ארוכת הטווח של הנגיף בכלכלה, צריך להקפיד על ריחוק חברתי.
הצעדים הדרסטיים בהם נקטה ממשלת ישראל עקב נגיף הקורונה שינו לנו את החיים ואת היומיום. הוציאו אותנו מהעבודה, שלחו את הילדים הביתה, אין יותר פנאי. סגרו את המדינה, כמו שאומרים. יש החוששים שצעדים אלה היו "יותר מדי" ושהסגר גרם לנזק כלכלי גדול. האמנם? מחקרים מוכיחים כי צעדיה של ממשלת ישראל הם הנכונים ביותר להתמודדות עם נגיף כלל-עולמי, בהסתמך על מגיפות לאורך ההיסטוריה ואופן השפעתן על הכלכלה. אז עם כמה שקשה בסגר, כנראה שלמרות זאת אנחנו בדרך הנכונה. הישארו בבית!
בואו נודה בזה: לנו, תושבי הערים הגדולות והצפופות, יש את הסיכויים הגבוהים ביותר להידבק במגיפות. הערים נמצאות בקבוצת סיכון בשל ריכוזי האוכלוסייה הגבוהים ביחס לשטח. מעבר לכך, הסכנה לא מסתכמת בהשפעה הישירה של הנגיף ובפן הבריאותי, שכן מלחמה בנגיף מצריכה צעדים מרחיקי לכת, שהערים הן הנפגעות הראשונות כתוצאה מהשלכותיהם: תהליכי ייצור ושירותים עירוניים נפגעים. אנחנו, תושבי הערים, גם מתקשים במיוחד להישאר בבית. אנחנו גרים בעיר כדי להיות בסביבה שמספקת לנו את הצרכים שלנו. כך יוצא, כמובן, שאדם עירוני שאמור להיסגר בביתו מרגיש כאילו נגזר עליו מאסר.
לאורך ההיסטוריה, מגפות רבות הותירו אחריהן מתים רבים, והובילו לעשורים ארוכים של צמיחה כלכלית מואטת. התפרצות המוות השחור במאה ה-14 ומגפת הכולרה במאה ה-19 גרמו למות אנשים בגילאי התעסוקה ולפגיעה בתפקודי כלכלות, שנים רבות לאחר סיומן. תפקודן של כלכלות תלוי בראש ובראשונה בהון האנושי המניע אותן ובאיכותו, ושמירה על שיעור תמותה נמוך היא למעשה הדרך הטובה ביותר לצמצם את הנזקים הכלכליים שלאחר הנגיף. את זה עושים באמצעות השארת האנשים בבית. חוקרים מצביעים על כך שהרווח מהקטנת שיעור התמותה עולה על הנזק הכלכלי שנגרם מסגירת העסקים.
נתונים שנאספו במהלך ההתמודדות של ערים שונות עם מגפת "השפעת הספרדית", שהתפרצה ברחבי העולם בשנת 1918, מראים שכל ששיעורי התמותה מהשפעת הספרדית היו גבוהים יותר, צמיחת היצע מקומות העבודה הייתה איטית יותר. ערים אלו חוו בהסתברות גבוהה ירידות חדות בייצור, בצריכה ובתעסוקה לאחר תום המגיפה. לעומת זאת, בערים בהן ננקטו צעדים מהירים ואגרסיביים למניעת הדבקות, כגון סגירת בתי ספר, מניעת התקהלויות, הטלת סגר על חשודים כנדבקים וחלוקת מסיכות, נצפו שיעורי תמותה נמוכים יותר ותפקוד כלכלי טוב יותר אחרי תקופת הנגיף.
סגירת העסקים ומרכזי בילוי, שהונהגה כחלק המאבק בהתפרצות מגפת קוביד-19, גורמת לרבים מאיתנו נזקים כלכליים קשים ולמצוקה ממשית. למרות זאת, עלינו להבין שבטווח הארוך לצעדים הללו תועלת בריאותית וכלכלית. גם הצלת חיים ברמה המיידית, וגם הדרך הטובה ביותר להבטיח את היכולת של כלכלות לצלוח את המגיפה ולאפשר התאוששות וצמיחה מהירה עם חלוף הנגיף.