fbpx

אמנות רחוב "מותרת" ו"אסורה"?

מאת: מערכת מדינת ירושלים

בין אם אתם בעד או נגד, מחיקת ציור הקיר בחוף מציצים בתל אביב הבהירה לכולנו איזו משמעות יש לאמנות רחוב עבור המרחב העירוני. גרפיטי ואמנות רחוב הם הדרך של תושבי העיר להביע את עצמם ולעצב את המרחב בדמותם. אז מה אפשר ללמוד על ירושלים מאמנות הרחוב שלה?

"עיריית ירושלים מאוד שמרנית בנושא", מספרת יאנה מיליניבסקי, מדריכת סיורים בעיר. "ביד אחת מוחקת וביד שני ממסדת – מזמינה אנשים לצייר במסגרת פרויקטים של העירייה, כמו קצוות אורבניים ברחוב שושן. ככה יותר משתלם לאמנים לעבוד דרך העירייה ופחות ליצור דברים עם מסר חברתי או פוליטי. העירייה גם מוחקת הרבה וזה מוריד מוטיבציה. למשל ב-2017 הסירו בלי סיבה יצירה של ברוקאן פינגאז החיפאים, שהם עשו בחינם בזמנו ברחוב אלישר. אחר כך התברר שהיום יצירה כזו שלהם תעלה אלפי שקלים". בנוסף, מילינבסקי מציינת שאמנים רבים נמנעים מראש מלצייר אמנות רחוב על אבן ירושלמית: "זה ביג נו-נו".

בעמותת ועדת קישוט, קולקטיב אמנים מקומי ששם לעצמו למטרה לעטר מרחבים ציבוריים מוזנחים בעזרת אמנות, מסכימים עם הקביעה. העמותה פועלת בשיתוף עם העירייה או עם בעלי הנכס שהקירות שייכים להם. "יש כאן המון קירות שהם מאבן ירושלמית ואי אפשר לעשות עליהם התערבות, אז גם ככה יש מעט מאוד שטחים שמתאימים לגרפיטי", מסביר מנהל העמותה, מתן מזרחי. לדבריו, יצירה של אמנות רחוב בירושלים היא מאתגרת במיוחד כשזה מגיע לתוכן של היצירות. "קשה לייצר תוכן שיכול להיות שנוי במחלוקת – היפר צבעוני, או דמויות של נשים. אנחנו כל הזמן מנסים להתאים את התוכן למי שנמצא שם", הוא אומר ומוסיף, "המטרה שלנו היא שכולם ירגישו בנוח במרחב הציבורי. בירושלים זה באמת אתגר, תמיד מגיעים עם חלום נורא גדול ואז מצטמצמים למשהו שכולם יכולים להרגיש לכם בנוח".

עבור אמני רחוב שמעדיפים לעבוד באופן מחתרתי, האתגרים הם אחרים. "עבודה פוליטית חתרנית נמחקת תוך כמה שעות, ולעומת זאת איור של פרצוף יישאר", מספר אמן הגרפיטי ITA. "היה עבודה שעבדתי עליה כל הלילה ותכננתי לצלם על הבוקר, וכשהגעתי בבוקר היא כבר לא הייתה. העירייה מעבירה את הכל – עמודי חשמל, מדרכות, לספקטרום של אפור, וחשוב שנמלא את העיר במסרים מגוונים".

צולם על ידי שאול צ'פמן

אמנות רחוב אקטיביסטית בירושלים היא נדירה, אך היו גם יצירות כאלה. למשל, העבודות של "ג'רוזלם ארט", קבוצה של פעילים ופעילות ממזרח וממערב העיר שפעלה לפני מספר שנים. "זה היה בזמן אינתיפאדת הסכינים ורצינו ליצור תכנית דיאלוג", מספרים פעילים שהשתתפו בפרויקט, במסגרתו בוצע ציור קיר בעיר העתיקה. "ניקינו את המרחב מזבל ועשינו ציור קיר של שמלה ירושלמית פלסטינית עם הצבעים של הרובעים והקהילות של העיר העתיקה. זה היה הרקע לשאר האירועים שעשינו שם."

פרויקט אמנות רחוב נוסף בתחום הדיאלוג והשותפות הוא ציור הקיר במגרש כדורגל בבית צפאפא. היצירה בוצעה בתמיכת העירייה על ידי אוהדי הפועל ירושלים (אז קטמון), פרויקט האוהדים של איינטרכט פרנקפורט ואמנים מבית צפאפא ומשאר הארץ. "ציירנו יציע של אוהדים מאחורי שער, כשהמסר המרכזי היה שהכדורגל שייך לאוהדים", אומר האמן אורן פלד, שהשתתף בפרויקט. "זה לא היה כזה פשוט כי העירייה לא רצתה שנעשה דמויות נשיות ובכל זאת עשינו".

אם רוצים למצוא אמנות רחוב פוליטית וגרפיטי בעל אופי מחאתי, עדיף לחפש אותם במזרח העיר – שם מדובר בתופעה נפוצה בהרבה. בנוסף, על בתי מזרח ירושלים אפשר לראות לפעמים עיטורים טיפוגרפיים שמסמלים כי מדובר בבית שתושביו עלו למכה.

אז מה דעתכם? האם יש צורך ביותר אמנות רחוב בירושלים, או שדווקא עדיף להשאיר את קירות האבן הירושלמית כמו שהם?


 

כתבה: מאיה ליבנה
צילום: מימין – באדיבות ועדת קישוט. משמאל – מערכת מדינת ירושלים
Yana Milinevsky
ועדת קישוט – Urban Deco
Broken Fingaz Crew
הפועל ירושלים מועדון אוהדים – Hapoel Jerusalem FC W