לפני 20 שנים בידיוק האו"ם החל לציין את יום הנוער הבינלאומי. כל שנה יש ליום הזה נושא אחר. השנה הנושא הוא: מעורבות למען פעולה גלובלית. מה זה אומר בידיוק? לא ברור. אבל זה בהחלט מעלה את השאלה: איפה הנוער הירושלמי והאם הוא נרתם לפעולה?
ירושלים עצמה תוססת מחאות וכיכר פריז מתמלאת מדי שבוע במפגינים, אבל לא כל כך בבני נוער, שמפגינים דווקא בנושאים אחרים.
מוקדם יותר היום הפגינו תלמידי היל"ה, חלקם מירושלים, יחד עם מוריהם במחאה על סגירת התכנית, שסיפקה מסגרת לאלפי בני נוער שנפלטו ממערכת החינוך. כמו כן, בשבועות האחרונים סניפי תנועות נוער מכל הארץ הצטרפו לסניפים הירושלמים בהפגנה מול משכן הכנסת בדרישה שייתנו להם לקיים פעולות תוך שמירה על ההנחיות ובמחאה על סכנת סגירת התנועות בעקבות הקיצוצים. בהמשך הקימו גם בני הנוער מאהל מחאה מול הכנסת.
אבל גלי המחאה הזו דעכו לאחר שהתקבל אישור לבצע כמה פעולות אחרונות בקבוצות קטנות ונגמרה שנת השירות של גרעיני התנועות, שהיו כוח דוחף ופעיל במחאה. חברי תנועות הנוער התפזרו חזרה לבתים ועדיין לא ברור מה יעלה בגורל התקציבים בשנה הקרובה.
"אני מרגיש שזה פתח עיניים לתנועות הנוער גרם לנו להיות מודעים פוליטית יותר" אומר יונתן, בן 18 מהצופים. "אבל אני לא מרגיש שזה יצר תסיסה או שינוי חברתי. חברים שלי לא הולכים לבלפור נגיד, ואין הרבה תחושה של אקטיביזם כרגע".
"הנוער עשה דברים מדהימים בזמן הקורונה כן? עשינו חלוקות מזון, וטקס יום הזיכרון לשואה בבית אבות למשל שהיה ממש מרגש. אבל אני חושב שגם עכשיו וגם בשגרה יש לנו יותר מקום להיות בקהילה ולהוביל שינוי".
מחאה ירושלמית אחת שיוצאת מן הכלל היא המחאה נגד תכנית הבנייה ברכס לבן, שוהבלה על ידי נוער וצעירים ירושלמים בחודשים האחרונים. עשרות פעילים, רבים מהם תיכוניסטים, בדגש על חניכי תנועת הסיירות, ארגנו הפגנות מול כל וועדת ערר שדנה בתכנית, הכינו סרטונים, שלחו הודעות ברשתות החברתיות והחתימו על עצומות.
"ארגנו כבר שתי הפגנות מול שתי ועדות ערר, וכל פעם הם דחו את ההחלטה, כי הם ראו את ההתנגדת. הוועדה הבאה בספטמבר, אנחנו נארגן גם הפגנה מולה – ואני מאמינה שאנחנו ננצח", אומרת שירה הכל, בת 18 מניות, שנאבקת נגד תכנית רכס לבן. "זה חלק מהזהות שלנו כנוער ירושלמי, המעיינות זה מקום הבילוי שלנו. אם אני אומרת לחברה בואי ניפגש, היא ישר תציע שנלך לעשות פקל במעיין. אז אנחנו נלחמים למען זה, אבל למשהו גדול יותר גם זה למען עולם עם תכנון שפוי יותר, שבנייה בו לא צריכה להרוס לנו את הסביבה, למען הטבע שלנו."
בספטמבר תתקיים ועדת הערער הבאה על תכנית ספדי, ובמקביל גם תחל שנת הלימודים הראשונה לתוך הקורונה. הנוער יצטרך לחזור לבתי הספר ולמסגרות תחת הגבלות וקיצוצים, בתקופה ארעית מתמיד, ונשאלת השאלה כיצד יראו חייו של תיכוניסט ירושלמי אחרי השנה האחרונה – והאם הם יצאו מהפכנים מתמיד או דווקא יצטיידו במנה חדשה של ציניות ופסימיות. בכל מקרה, לדעת יונתן, הנוער יחזור שונה לכיתות. "התקופה הזו שינתה הכל, היא גרמה לנו להעריך הרבה יותר את המסגרות שאנחנו נמצאים בהן, את בתי הספר, היא גרמה לנו להתבגר מאוד מהר. אני מסתכל על החברים שלי וזה מרגיש שהתבגרנו בשנתיים בשלושה חודשים האלה, דברים שממש הסעירו אותנו לא מרגישים לנו קריטיים, דברים שלא חשבנו עליהם בכלל מעסיקים אותנו כל הזמן".
מאת מאיה ליבנה, מערכת מדינת ירושלים
קרדיט צילום: זלדה
