1: ל"ג בעומר
כנראה שחוץ מהר מירון, ירושלים הייתה מוקד תשומת הלב בחג הזה, ולא מסיבה טובה. קצת אירוני שדווקא החגיגות לציון סיום מגיפה הן מה שעשוי לגרום למגיפה להתפרץ שוב. התמונות מבתי אונגרין במאה שערים התפוצצו בכל הארץ, ואנשים התפוצצו בעקבותיהן, ואפשר להבין אותם. כדאי לציין גם את כל האחרים שכן נשארו בבתים והקשיבו להנחיות, ומובן מאילו שהם גם הרוב – כי אם לא, היינו כבר יודעים את זה. עיריית ירושלים הקפידה לשלוח משאיות ל"ג בעומר לכל השכונות החרדיות, אנחנו רוצים רק להזכיר לה של"ג בעומר זה חג של כולם, וגם בשכונות הדתיות והחילוניות היו שמחים להרגיש קצת חג.
2: מועצת העיר
סגן ראש העיר החדש נכנס ברעש והמולה, אבל זו סערה בכוס תה. ונדמה שכמה סיעות עירוניות רק חיכו להזדמנות לפרוק החוצה קצת מתח. חילופי הדברים בין התעוררות, מרצ, קינג וראש העירייה לקחו את מירב תשומת הלב, וחשוב להזכיר לכולם שהעירייה פה בשביל התושבים. עבדנו כל כך קשה כדי להצליח להתמודד עם נגיף הקורונה, התאחדנו, עשינו ולא התעסקנו בשטויות. האם בלתי אפשרי לעשות את זה בלי אויב משותף?
3: הקורונה ואנחנו
ואם כבר מדברים, אז העיר, גם השבוע, עודנה מתמודדת עם הנגיף, ויותר מזה – עם ההשלכות שלו. מוסדות התרבות בעיר, שסגורים כבר למעלה משלושה חודשים, הצטרפו למחאה הארצית נגד החוסר במתווה רציני של חזרתם. עסקים קטנים יוצאים לקמפיין הדסטארט ומבקשים מהלקוחות שלהם שיתייצבו לצידם בזמנים קשים אלה (הישארו מעודכנים – בשבוע הבא נפרסם רשימת עסקים שמבקשים תמיכה). מראות מוכרים של עומסים בתחבורה הציבורית מעלים תהיה האם אי אפשר לעשות את זה אחרת עכשיו.
כולם תוהים איך חוזרים להרגיש נורמלי. נשאלת השאלה, מה זה אומר להרגיש נורמלי כשחיים פה?
מה שבטוח, זה שדוחות החנייה חזרו בכל הכוח, בטוח יעזור.
