לא תנחשו מי עלולים להצטרף לתנועת "חוזרים להר" במאבק לזכות תפילה במתחם הקדוש.
ההכרזות על ההסכם בין ישראל לאיחוד האמיריות כללו הצהרה מפורשת מטעם מדינת המפרץ ולפיה אחת המטרות העיקריות של ההסכם היא לאפשר למיליוני מתפללים מוסלמים להגיע דרך האמירויות לירושלים, כדי לפקוד את האתרים המקודשים לאסלאם ובראשם כמובן מסגד אלאקצא.
אלא שבתגובה להכרזת איחוד האמירויות, המופתי של ירושלים, שיח' מוחמד חסין, התראיין לטלוויזיה הפלסטינית ופסק כי חל איסור חמור על מוסלמים המגיעים מהאמירויות להגיע להתפלל במסגד אלאקצא. מבין הצידוקים ההלכתיים שהביא, התייחס המופתי לפסק הלכה משנת 2012 המתיר למתפללים לעלות לירושלים ולמסגד אלאקצא במסגרת תנאים מסוימים, והדגיש כי נורמליזציה אינה נמנית עם התנאים הללו. מאז מהדהדים דבריו של המופתי בסוכנויות הידיעות של מדינות האסלאם, ובמיוחד אלו המתנגדות להסכם. כך פרסמה שבוע שעבר (חמישי) סוכנות הידיעות הבולטת באיראן IRNA את דבריו של המופתי, לצד ידיעה המעלה על נס את ערכו הדתי של מסגד אלאקצא גם בעיני האיראנים השיעים, וכן ואת המאבק לשחרורו, יחד עם איזכור הצתת המסגד לפני -51 שנים על ידי גבר אוסטרלי בשם מייקל רוהאן ב-21 באוגוסט 1969.
בחזרה להווה: תגובות נגד לדבריו של המופתי מטעם גורמים מוסלמיים לא איחרו לבוא. חכמי הלכה מאיחוד האמירויות, ואף ממוסד ההלכתי הסוני המוביל אלאזהר שבמצרים, דחו מכל וכל את פסיקתו של המופתי. לטענתם, פסיקתו משוללת כל תוקף ויסוד הלכתי, שכן רק לאללה או לנביא מחמד המעמד לאסור על מוסלמים באופן כולל להתפלל במקום מקודש. חלקם אף הסתייעו בתקדים היסטורי מזמנו של הנביא מוחמד, שלא אסר על עלייה לרגל לכעבה במכה כאשר זו הייתה תחת שליטתם של פוליתאיסטים. קושי נוסף בפסיקתו של המופתי עולה מכך שהאיסור נגד האמירויות הוא ספציפי, אך נשען על בסיס כללי של לאום, ועל כן ניתן להשליכו גם על לאומים נוספים שכבר שנים מקיימים יחסים בילטרליים או הסכם שלום עם ישראל, כגון קטר, טורקיה, ירדן ומצרים.
הגורמים הדוחים את פסיקת המופתי דורשים להגביל את תחום הפסיקה בעניין התפילה בירושלים למישור ההלכתי-דתי, ולהדיר ממנו כל שיקול פוליטי שמונע מאינטרסים אישיים.
האמנם אפשר להפריד בין דת ופוליטיקה או שפסקי הלכה לעולם יהיו מושפעים מפוזיציה? האם זה ייצור תקדים גם בנוגע ליהודים?
כתב: יונתן נגב
