"ראיתי המון סיפורים של נשים על הטרדות מיניות", מספר שי דויטש (26) על האופן בו הרעיון ליזום מעגלי שיח לגברים עלה, "והבנתי שיש הרבה גברים שמטרידים בלי לדעת. אני יודע שאני הייתי במקום הזה. חיפשתי גברים שירצו לדבר על הנושאים האלו מזוית שונה".
לפני כחודשיים, דויטש העלה פוסט לקבוצת נחלאות וכתב: "אני מרגיש שיש המון נושאים שמאוד קשה לדבר עליהם בתור גבר והייתי שמח לפגוש, להכיר ובעיקר להקשיב לגברים אחרים שרוצים לחלוק… לבכות ואולי להתחיל להוריד קירות שבנינו במהלך כל החיים".
ההיענות הייתה מרשימה ומגוונת: למפגשים שהתקיימו הגיעו גברים רווקים וכאלה שבזוגיות, אבות לילדים, סטרייטים ולהט"בים, דתיים וחילונים, ואחוזים גבוהים במיוחד של דתל"שים.
"בהרבה מובנים, אנחנו במצב חירום. גברים מתאבדים במספרים הרבה יותר גבוהים מנשים, והם לא רק רוב הפושעים של פשעים אלימים, אלא גם רוב הקורבנות", הוא מסביר. "גם השירות בצבא זה דבר מאוד טראומתי, ואנחנו לא מדברים על הטראומה הרגשית בכלל. לכל הדבר הזה יש גם השפעות אישיות, שהן מעבר להשפעות החברתיות."
המפגשים, שהכניסה אליהם מותרת לגברים בלבד ומותנית בהסכם סודיות בין המשתתפים, מיועדים ליצור מרחב בטוח עבור המשתתפים – כזה שמותר להגיד בו את כל מה שעל הלב.
מה קורה במפגשים האלה? על הנחיית הדיון מופקדים מנחים חיצוניים, שמגיעים לרוב מתחומי המגדר והטיפול. הנושאים שעולים לדיון הם מגוונים, וכוללים בין היתר עיסוק בשאלות של אבהות, מערכות יחסים, מיניות גברית ועוד. המטרה היא לתת במה לדיון, לצד כלים לפיתוח אישי ותחושת קהילה.
דויטש מספר על מפגש טעון במיוחד, במהלכו התבקשו המשתתפים להיכנס לנעלי האבות שלהם, ולענות על השאלה – אם אבא שלך היה מציג אותך בפני אנשים זרים, מה הוא היה אומר עליך? "תמיד כשאומרים שהולכים לדבר על אבא זה "הולי שיט"", הוא אומר. "אבל אחרי המפגש התקשרתי לאבא שלי ודיברתי איתו שעתיים בפלאפון. הבנתי דברים מסוימים על המיניות שלי, על המטען שאני שומר, דברים שלא אמרתי לאבא שלי והבנתי שהוא לא מכיר בי".
אחד הנושאים המשמעותיים שהמפגשים נוגעים בהם הוא נושא ההורות. "הרבה גברים לא יודעים איך לקחת חלק בהורות, זה לא שהם לא רוצים. כילד אני לא קיבלתי בובות, לא קיבלתי כלים איך לגדל בני אדם. רוב האבות היום לא קיבלו כלים להורות. כנראה שלא יהיו לי את הכלים שיהיו לאשתי לעתיד, ואני צריך ללמוד אותם."
בימים אלה מחפשים במיזם מקום חדש וקבוע לקיים בו את המפגשים, שמתקיימים בינתיים במרפסת של מוסללה בבניין כלל. בנוסף, מתנהל חיפוש אחר מקורות מימון שיאפשרו להפחית את עלויות ההשתתפות העצמית.
לדבריו של דויטש, השאיפה היא שהתופעה תתרחב, ושאנשים יקימו עוד ועוד מעגלי שיח שייתנו מענה רגשי לגברים. "מספר הגברים שרוצים לדבר גדל בכל יום, ומי שלא רוצה עדיין כי זה מפחיד אותו – אז אנחנו נהיה שם כשהוא יהיה מוכן", הוא אומר. "ואם גבר אחד פחות יתאבד בזכות הדבר הזה, או שעוד גבר יבחר לא לנהוג באלימות כלפי נשים כי יש לו כלים להתמודדות, אז זה עשה את שלו".
אסל"י – ארגון 'סרט לבן' ישראל
מכנה משותף
גלויה
להיות גבר
גברא: מעבדה לגבריות עכשווית
כתבה: דנה פטרוב, מערכת מדינת ירושלים
צילום: פרטי
