לא היינו פה הרבה זמן ורצינו לחזור עם מאמר מערכת חריף ומטלטל. ברגע שסיימנו לכתוב אותו פתחנו טוויטר וגילנו שאנחנו מדברים על זה שיש הצפה בשירותים בזמן שהקירות של הבית נופלים.
אנחנו בתקופה כאוטית. בתי החולים קורסים, לא ברור אם יתחילו לימודים בספטמבר, אחוזי האבטלה מטורפים ולא ברור אם מחר תהיה ממשלה.
זה מרגיש שאין למי להאמין. אין על מי לסמוך. הכל ספין על גבי ספין על גבי ספין.
ודווקא בגלל זה אנחנו רוצים להזכיר משהו: עברנו בעיר הזו דברים קשים יותר. המשברים והטלטלות מובילים לתחושה של תוהו ובוהו. החרא צף. אין מה להגיד. אנחנו יודעים מה לא עובד פה. אנחנו גם יודעים כמה הדרך ארוכה לפני שיהיה פה באמת טוב. אבל אם יש עיר שיכולה להתמודד עם התקופה הזו זו ירושלים.
איך זה נוגע אלינו?
לא היינו פה הרבה זמן. התקופה האחרונה הייתה חתיכת אגרוף של מציאות לפרצוף. היו אצלנו שינויים, והחלטות, ואנחנו מקווים שהחלטות נכונות. יכול להיות שאנחנו לקראת התחלה של עידן חדש או כישלון מפואר — הרשות נתונה.
החל מהיום נתחיל לפרסם פה מחדש סיפורים שאנחנו חושבים שכדאי לכם להכיר. יש לנו שלושה פוסטים בקנה על כיצד ההפגנות בבלפור משפיעות על הפוליטיקה המקומית שלנו, והאם ראוי שעיריית ירושלים תיקח צד. בהמשך יש תחקיר על העסקת עובדי קבלן, הסיכויים להידבק בקורונה ברכבת הקלה וגם סיפורים ירושלמים שעושים מצב רוח טוב ומרימים לעיר כמו על מוכרת פרחים שמכירה את כל סודות השכונה דרך הזרים.
אם נשארו לכם סימני שאלה בנוגע אלינו, תכף יהיו עוד תשובות. גם אנחנו סקרנים. תשארו איתנו. יהיה מעניין.
