אתמול אחר הצהריים ידיד מערכת מדינת ירושלים שמואל ד. שלח לנו הודעה בה הלין על האופן בו הבאנו לידיעת הציבור את סיפור השתלטות הפלג הירושלמי על מבנה בבקעה. הוא אמר שהיינו צריכים להתייחס באופן מדויק יותר לניואנסים קטנים שעושים הבדל גדול. אנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות הזו כדי לדבר על יחסי קהילות בירושלים.
ירושלים היא העיר היחידה אשר היה בה רוב יהודי עוד לפני הציונות. ב-1840 היו בה פחות או יותר מספר שווה של מוסלמים ויהודים, אבל ב-1900 כבר היו בה מעל 35,000 יהודים ו-20,000 נוצרים ומוסלמים גם יחד. הספרדים כמובן הגיעו ראשונים, ואחריהם האשכנזים. רוב מי שהגיע בעליות הציוניות הראשונות, מה שנקרא ה”ישוב החדש”, בחרו לחיות בערים אחרות: יפו, אח”כ תל אביב, חיפה וכו’.
היום ירושלים מתחלקת, בחלוקה גסה, לשלוש: חרדים, ערבים, ו”ציבור כללי”. בכל אחת מהקבוצות האלו יש הרבה מאד גוונים וצדדים.
הציבור הכללי מורכב מאשכנזים ומזרחים, מסורתיים, דתיים, אתיופים, חוזרים בשאלה, חילונים והרבה מאד ספקטרום ביחס לאמונה, רוחניות, מסורת, תרבות ועוד. חרדים — אותו סיפור. יש את הפלג הירושלמי אותו הזכרנו, יש חב”דניקים, ליטאים, חסידיים, מזרחים אשכנזים, ברסלבים, אמריקאים, צרפתים, חוזרים בתשובה היפים יותר, היפים פחות, חרדים “חדשים” או “מודרניים” ושוב, ספקטרום רחב של יחס לאמונה ולמדינה.
גם בין ערביי ירושלים יש מגוון רחב של זהויות, מסורות, צבע עור וסגנונות דיבור. יש עירוניים, כאלו אשר במקור משכונות שפעם היו כפרים, והרבה מאד משפחות שהגיעו מחברון. יש ערבים מהצפון שעברו לכאן לתואר ונשארו, וגם בין כל אלו יש יחסים מורכבים עם אמונה, דת ומסורות ויחס למדינה.
כל קבוצת אוכלוסיה מרגישה שהיא במאבק על העיר. כמובן, אין מה להשוות בין המצב של ערבים לבין יהודים, ויש הרבה מאוד מה לדבר על זה. אבל כרגע מה שחשוב לנו הוא להתייחס לדבר הבא: התפקיד שאנחנו ב"מדינת ירושלים" רוצים לקחת הוא למצוא מכנים משותפים בעיר – לא להחריף את תחושת המאבק. אבל אנחנו רוצים לעשות את זה מנקודת מבט כנה ואמיתית ולא כזו שמטשטשת את סוגיות המחלוקת.
פה אנחנו חוזרים לנקודה אותה העלה בפנינו שמואל ד. הוא כתב, שכל מה שאמור בפוסט מובן, אבל ברגע שאנחנו מסמנים “חרדים” כבעיה – בצורה סטריאוטיפית ולא את האנשים הספציפיים — החמצנו את ההזדמנות לעשות שיח מחבר.
לכל אחד מאיתנו בעיר יש נקודות שנותנות לו או לה כוח, ונקודות חולשה. כולנו לפעמים מרגישים שייכים, ולפעמים כמו חלק ממיעוט שצריך להיאבק על הזכויות שלו כאן. בהקשר הזה, שמואל ד. העיר לנו על טעות. סימנו קבוצת אנשים שעשו מעשה לא הגון בסימן ההשתייכות הכללי שלהם.
זה לא קל לבנות שיח מחבר ולא מפלג, אבל אנחנו נשתפר בזה, ואנחנו נשתפר בזה ביחד איתכם מתוך כנות וישירות, הרחבת הידע וההיכרות ההדדית. נדבר גם על מה שלא נעים וגם נחדד אינטרסים משותפים. זה, בעינינו, התפקיד של עיתונות מקומית בירושלים.
