אנחנו בסופה של תקופת “בין הזמנים”.
בדרך כלל “בין הזמנים” הוא כינוי לתקופת החופשה של בני הישיבות בין תקופות הלימוד, ובמיוחד לחופשת הקיץ שבין ט’ באב לתחילת חודש אלול.
אבל כעת זה מרגיש שכולנו בתקופת מעבר שהיא לא חופשה בכלל. ברמה הלאומית מתחולל מעלינו מאבק כוחות אדיר שכמו שכתבנו כאן שבוע שעבר משפיע מאד גם על הפוליטיקה המקומית בצורה ישירה. אנחנו ממתינים לתוצאות המאבק כדי שנדע באיזה “זמן” אנחנו.
בהרבה מאד מובנים, וזה קצת מוזר להגיד את זה, ירושלים מקדימה את זמנה. אם מישהו רוצה לראות איך תראה הארץ הזו עוד עשר שנים, הוא יכול להביט בירושלים שמחולקת לשליש חרדים, שליש ערבים, ושליש “ציבור כללי” שכולל דתיים, חילונים ומסורתיים. בכל אחד מהציבורים האלו, בירושלים מתרחש השיח הכי מעניין, גם בנוגע לזהות הפנימית שלנו וגם ביחס לכלל.
אנחנו גם בתקופת “בין הזמנים” במדינת ירושלים. בשבוע האחרון חזרנו להילוך גבוה. התפרסמו פה כתבות ואייטמים על עסקים מקומיים שאנחנו אוהבים לחזק, אנשים מיוחדים כמו שיש רק בירושלים וגם תחקירים כמו הסיפור על היחס המזעזע של חברת המחזור גרין-נט לעובדים שלה.
בחמישי בבוקר מי שמתפלל או מתפללת כבר מוסיפים הלל כדי לחגוג את סוף חודש אב ותחילת חודש אלול. חודש אלול הוא כמובן חודש של הסתכלות פנימית, סליחות וחשבון נפש. אבל זה גם חודש של הזדמנויות והתחלות חדשות. אגדה חסידית מספרת שבחודש אלול ה”מלך”, כלומר הקדוש ברוך הוא יוצא מהארמון ונמצא בשדה. כלומר מסתובב בנינו, קל לפגוש אותו, לרצות אותו ולבקש ממנו בקשות.
הנה הבקשה שלנו. אנחנו מאמינים שכל עיר צריכה עיתון מקומי חזק. אומרים שצריך כפר כדי לגדל ילד, אבל צריך עיר כדי להקים עיתון, ובעוד בידיוק שבוע מהיום נחשוף את התוכנית שלנו להקמת מדינת ירושלים, ונבקש מכם לעזור בהקמה ועיצוב העיתון הדיגיטלי שהעיר הזו צריכה.
שבוע טוב.
צילום: תומר זמורה
