fbpx

האם מצעד הגאווה יגיע לכותל?

מאת: מערכת מדינת ירושלים

אתמול בערב המוזיקאי הירושלמי האהוב דניאל זמיר יצא מהארון כביסקסואל בראיון שיצא בעלון "עולם קטן" אשר יחולק בבתי הכנסת מחר בערב.

מה שנראה לחלקיק שניה כפניית פרסה ליברלית של עלון שמרני, מתגלה במהירות כנגוע בתעמולה אנטי להט"בית ומספק הזדמנות נהדרת לדבר על מדוע דווקא ירושלים היא בירת הלהט"בים הדתיים.

למי שלא מכיר, הזמר ונגן הסקסופון דניאל זמיר ניגן עם איה כורם, מתיסיהו, ברי סחרוף, והופיע בהתוועדויות עם הרב יצחק גינצבורג. עד לאחרונה, זמיר היה בזוגיות עם גבר שנמשכה כשנתיים. לפני כן, הוא היה נשוי לאישה ויש להם שני ילדים.

על פי הראיון, לאורך הזוגיות החד מינית המשיך זמיר לשמור מצוות ואף הניח ארבעה זוגות תפילין כמנהג המקובלים וחלק מחסידי חב"ד, ובה בעת הקפיד לקנות בכל יום כיפור את מפטיר יונה בו אפשר למצוא את הפסוק "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה – תּוֹעֵבָה הִוא".

זמיר מלין על כך שבקהילה הלהט"בית לא מקבלים ביסקסואלים שבחרו לחיות בזוגיות הטרונורמטיבית. זמיר מסביר שאמנם החשיפה לא הייתה פשוטה אך הוא רואה בה שליחות כדי להבהיר שאמנם אי אפשר להיפטר ממשיכה מינית לגברים אך ניתן ורצוי להימשך בנוסף לנשים ולקיים זוגיות עם אישה שהיא "הדבר האמיתי".
כבודו של זמיר במקומו מונח, וגילוי הלב נעשה בכנות ואומץ. אבל נדמה שפרסום הכתבה מטעם העלון — אשר אושרה במיוחד על ידי רבנים בשל הנושאים המיניים והשנויים במחלוקת — נועד בעיקר כדי להתנגח בקהילה הלהט"בית ול"הוכיח" שגם אם גבר נמשך לגבר, הוא יכול לחיות עם אישה.

בשנים האחרונות הנושא הלהט"בי, בעיקר סביב גברים, הפך לאובססיה קיצונית בציבור החרד"לי. ירושלים נמצאת בלב זירת המאבק מפני שהיא המרכז הרוחני של הקהילה הלהט"בית-דתית. יש לקהילה בירושלים אופי יחודי, אבל על פי רפאל יהונתן ק. פוליסוק "ירושלים היא לא מקום בטוח להומואים".
פוליסוק הוא דתי להט"בי, שבא מהציבור החרד"לי ולמד בישיבת הדגל של הציונות הדתית – ישיבת מרכז הרב בקרית משה. כיום הוא פעיל מרכזי בקהילה והחל מאוקטובר הקרוב גם סטודנט, "ארגונים כמו נועם וחזון פורחים בעיר ומציבים כאן דוכנים של הסתה, ואריה קינג, אישיות בכירה דתית בעירייה ובעיר, מחפש כל הזדמנות כדי לגרום ללהטב"ים לחוש שלא בנוח, במיוחד ללהט"בים דתיים. ויש גם מקומות שפיזית מסוכן להסתובב בהם".

פוליסוק מתאר את הגיי-אוגרפיה של העיר: "יש קהילות בדרום מזרח העיר שהן של השמאל הדתי, במובן הרוחני, לא הפוליטי, בבקעה, ברחביה, בתלפיות, האזור הזה, ששם אנשים מרגישים בנוח עם עצמם. הם חלק מהמרחב ההטרוסקסואלי והם משתלבים בו היטב, אבל לא לכולם זה מתאים".
"יש קבוצות דתיות בבית הפתוח ובכללי המרחב מאד מאפשר לרצף הזה, הדתי-דתלשי-מסורתי. היתה גם בעבר קבוצת חרדים, שכרגע אין בגלל מחסור במשתתפים. יש רצון לעורר שיח, בית מדרש ירושלמי ושיעור תורה גאים. מה יותר ירושלמי מבית מדרש קווירי שגם סטרייטים משתתפים בו?".
"צריך להבהיר לאנשים שחיים כאן דתיים להט"בים ושיש כאן קהילה ושיש יהדות דתית שהיא להט"בית ומחוייבת להלכה. מנסים לקחת מאיתנו את ירושלים. זה לא יקרה, ודווקא לכן מצעד הגאווה בעיר, שהוא מאד דתי, הוא כמו השופר. זו תחושה דתית בשבילי, לראות התממשות של חזון. אני אישית רואה בזה שליחות דתית.

אומרים לפעמים "מתישהו המצעד יגיע המצעד לכותל" – למה לא? כמובן צריך להשתדל שהמצעד יהיה כמה שיותר צנוע ומכבד. אבל מה הבעיה, שיגיע לכותל?"

לקהילה הלהטבית בירושלים יש אופי וצרכים מיוחדים, במדינת ירושלים נתנו וניתן במה לשיח הרלוונטי.

כתבו מאיה ליבנה ודוב מורל
צילום: תומר זמורה

*(למצולמים אין כל קשר לידיעה)