אתמול לא הייתה הפעם הראשונה בה נבחר ציבור קרא לעיתונאי עבריין.

בפעם שעברה זה היה אהוד אולמרט, ויש שמועות שבתקופת כהונתו במעשיהו, הוא התעורר בכל לילה שטוף זיעה, מפני שהפרצוף של האיש פה בתמונה הופיע לו בסיוטים.

יוסף כהן אמנם נראה פה חביב ומתוק, אבל כשהוא היה העורך של המקומון "כל העיר", חצי מספרא חששה ממנו. סיפור האהבה בין אולמרט לכל העיר התחיל עוד לפני שהוא נבחר לקדנציה הראשונה שלו, והמשיך כמעט לאורך כל התקופה בה אולמרט כיהן כראש העירייה – עד 2002.

"מייצג את הזרם האנטי ישראלי, אש"פיסטי, אנטי ציוני" – ככה בחר אהוד אולמרט להגדיר את עיתון כל העיר. לעורך העיתון הוא קרא גנגסטר שייתן את ידו לכל דבר תועבה, ולא הסתפק בכך והוציא תביעת דיבה נגד העיתון ועורכו. "החבר'ה האלה מחכים כערפדים כדי לנהל נגדי ונגד אנשי ציבור קרבות עם הכפשות, עם הטחת האשמות חסרות שחר, עם הפצת כזבים, ללא שמירה על נורמות מינימליות", אמר אולמרט ל"מעריב" בשנת 1996. ספוילר: זה הסתיים בכך שאולמרט שילם פיצויים.

מאוחר יותר אולמרט קרא לכהן עבריין פלילי והאשימו בהריגה, בעוד שכהן הורשע בעבר בגרימת מוות ברשלנות. יש הבדל רציני בין דברים, ואולמרט נזכר בזה 20 שנים אחרי שהאירוע התרחש.

זה נגמר בתביעת דיבה של חצי מיליון שקלים מצד כל העיר נגד אולמרט. בית המשפט הכריח את אולמרט לפצות את יוסף כהן העורך בסכום נמוך בהרבה כמובן. נקבע שזו הייתה העלבה אישית של אולמרט נגד כהן ובקשתו לקבלת חסינות של עובד ציבור נדחתה. לדבריו של השופט נעם סולברג (אז שופט בבימ"ש השלום, היום שופט בביהמ"ש העליון), המניע לדברים היה פסול ואישי.

פוליטיקאים לא צריכים לפחד מהתקשורת. פוליטיקאים מושחתים צריכים לפחד מהתקשורת. תקשורת מקומית צריכה ויכולה לעשות את העבודה שלה לעומק, בצורה מקיפה בהרבה ממה שיכולה לעשות התקשורת הארצית. מקומיים מבינים את הסביבה שלהם ויודעים לקרוא בין השורות.

איפה שמערכות ארציות מציבות כתב אחד, תקשורת מקומית מקימה מערכת.

כתב: שיר אהרון ברם

צילם: יוסף כהן