היא העיר הכי קדושה ליהודים, בירת מדינת ישראל, סמל עולמי, ואם אתם קוראים את הפוסט הזה בטח שיש לכם קשר מיוחד אליה. אבל האם תהיתן פעם מה מקור השם של העיר?

באיזכור המקודם ביותר של העיר, מקללים את ירושלים. המצרים העתיקים השתמשו בחרסים וצלמיות כמעין בובות וודו. הם כתבו עליהם קללות כנגד הערים של האויבים שלהם ובכתבי מארות מצרים מהסוג הזה אשר מתוארכות למאה ה-18-20 לפנה"ס ירושלים מופיעה לראשונה ונקראת"ירשלם". במאות שלאחר מכן, ירושלים מופיעה בכתב יתדות אכאדי, כארסלם ואורסלימו.

בתנ"ך, נראה ששם ירושלים כמעט תמיד נקראת "ירושלם", בכתיב חסר ובתקופה החשמונאים "ירשלם". העיר מוזכרת בשם ירושלים רק ארבע פעמים בתנ"ך – ואפילו לא פעם אחת מתוכן בתורה.

המשותף לשמות האלה הוא השורש "שלם". שלם היה אל כנעני, אל השקיעות לו סגדו היבוסים. בשירה האוגריתית מסופר כיצד ראש האלים ששמו אל שכב עם שתי נשים על החוף, ומשם נולדו שחר ושלם – הזריחה והשקיעה, שמייצגים את עליית השמש מן הים ואת חזרתה אליו.

"שלם" הוא אחד מאותם 70 שמות עליהם מדבר המדרש המפורסם. חוקרים אספו שמות מרחבי המקרא שהתייחסו לירושלים: ביניהם שמות פיוטיים "כלילת יופי" ו"כלה", שמות מבלבלים גאוגרפית כמו "כרמל" ו"גולה", וכאלה קליטים במיוחד – כמו "עיר שחוברה לה יחדו", "רבתי בגויים" ו"טבור הארץ". בתקופת הרומאים השמות העבריים נדחקו הצידה, והוחלפו בשם הרומאי "איליה קפיטלוניה", על שם הקיסר אדריאנוס והאלים הקפיטליניים של רומא – יופיטר, אשתו יונו ובתם מינרווה.

יש גם מי שלא קורא לה ירושלים. מוסלמים, כמובן קוראים לה "אל-קודס", כלומר הקדושה, ולכן תושבי מזרח ירושלים נקראים "מקדסים". הסיבה לכך היא הרצון להימנע משימוש בשם העיר כפי שהיה תחת הביזנטים, הצלבנים או הישראלים.

בחזרה לירושלים: כבר הבנו את המקור של שלם, אבל מה מקור הסיומת הזוגית, המוכרת לנו ממילים כמו "אופניים" ו"גרביים"? הסבר ההיסטורי מייחס זאת למנהג העברי המאוחר לכנות אזורים גיאוגרפיים בשמות עם סיומת ים. יש הטוענים שהסיומת הזוגית מייצגת את הכפילות של ירושלים: ירושלים של מטה וירושלים של מעלה – ויש את יהודה עמיחי, שמעדיף להיות בירושלים של אמצע, או בכלל בירושל אחד.

ועכשיו תהיו כנים: כמה מכם ידעתם מה המקור של השם ירושלים?

ושאלה למתקדמים: מה ירושלים מסמלת במיסטיקה?

כתבה: מאיה ליבנה, מערכת מדינת ירושלים
#היסטוריה
#היסטוריה_של_ירושלים