לאן יכולה להגיע רדיפה שלטונית?

לפני 68 שנים בדיוק, העולם היהודי התעורר לבוקר שחור. סטלין הוציא להורג מנהיגים מהציבור היהודי במרתפי כלא לוביאנקה שבמוסקבה. הרצח זעזע את הקהילה היהודית ועורר משבר אמון בסוציאליזם, אבל היום רק מעטים יודעים מהו הסיפור שעומד מאחורי 13 השמות החקוקים על מצבת זכרון בגן קטן בשכונת רסקו, על הצומת של הרצוג, טשרניחובסקי והזז.

בלילה בין ה-12 ל-13 לאוגסט 1952 נרצחו 13 מחברי הוועד היהודי האנטי פשיסטי, ארגון יהודי סובייטי שקם כגוף תמיכה בברית המועצות בעת מלחמת העולם השנייה. ארבע שנים לפני כן נרצח יושב ראש הוועד שלמה מיכואלס בתאונת דרכים מבוימת. בחודשים לפני כן החלו להעלם סופרי יידיש ברחבי ברית המועצות.

חברי הוועד, אשר היו דמויות מפתח בעולם התרבות והחברה היהודית בברית המועצות, הואשמו בחוסר נאמנות לשלטון, ניהול תעמולה אנטי-קומוניסטית וקשירת קשר ליצירת רפובליקה יהודית.

סטלין קיווה לדכא הלכי רוח ציונים בברית המועצות, ונתן יד חופשית לאנטישמיות אך בפועל יצר קרע עמוק עוד יותר בין יהדות ברית המועצות לשלטון. יהודים רבים אשר היו נאמנים לברית המועצות והאידיאולוגיה הקומוניסטית הרגישו זרים ונרדפים בארצם.

הסיפור הכה גלים בכל העולם והנרצחים כונו "הרוגי המלכות של ברית המועצות", על שם הרוגי המלכות התנאים שנרצחו באימפריה הרומית משום שהתעקשו להמשיך
ללמוד תורה. בישראל הסיפור לא זכה לסיקור רב או להכרה היסטורית נרחבת, ייתכן שבגלל הלך הרוח הסוציאליסטי של מפלגת השלטון באותם שנים.
התמונה הזו של דוד ברגלסון צולמה מעט לפני שנרצח. בנו, לב ברגלסון, עלה לירושלים והיה לפרופסור באוניברסיטה העברית. מי שמעוניין לראות את המצבה, יכול לבקר בגינת התשי"ב שליד עמק המצלבה.

מכירים את הסיפור? יודעים למה דווקא נבנתה המצבה ברסקו? ועל ידי מי? מוזמנים לספר לנו בתגובות!

מאת מאיה ליבנה, מדינת ירושלים
צילום: מתוך ויקיפדיה, הועלה ע"י אלישבע קיטרוסקי