אתם בטח מכירים את זה. אתם יורדים לשפלה, יוצאים מהרכב או מהאוטובוס, וצריכים איזה 10 דקות כדי להתאקלם לעיר. אם תשאלו את האמן והפרפורמר איתמר בנאי, הוא יגיד לכם שזה קורה כי חציתם גבול מנטאלי בלתי נראה – ואז יזמין אתכם לשגרירות ירושלים בתל אביב, כדי לנהל שיחה אקזיסטנציאליסטית כמו שצריך, במרפסת שטופת שמש ועם כוס וויסקי ביד.

את השגרירות הוא הקים כחלק משהות אמן בבית ליבלינג בתל אביב, במסגרתה 9 אמנים חילקו ביניהם דירה ששימשה בעבר למגורים, והפכו אותה לחללי עבודה ותצוגה. איתמר קיבל את המרפסת בסוף המסדרון, ושם פתח את השגרירות, "שטח ריבוני קטן, בתוך תל אביב", הוא מסביר.

"הערים האלה הן מייצגות שני קטבים: תל אביב שנורא מבוססת על העולם הפיזי, חגיגה של הגוף, ים, אוכל, סקס. ירושלים יותר מכוננת על דברים מופשטים, בגלל הפן הדתי שלה היא מאפשרת חשיבה יותר כאוטית. מה שמייחד הרבה אנשים פה זה התעסקות ברעיונות מופשטים, לא בחיים שבעולם הזה. בירושלים יש יותר מקום להיות משוגע".

איתמר הוא בוגר בית הספר לתיאטרון חזותי. כירושלמי, התחושה של אחדות לנוכח תפיסות עולם שונות מוכרת לו היטב. במקביל לעשייה האמנותית הוא עובד בבר הסירה במרכז העיר.

"אנשים פה חוגגים את ההבדלים בינם לבין קבוצות אחרות. זה מקום עם דו קיום אמיתי. זה לא שאנשים חיים בשלום ואחווה, הם רואים את העולם בצורה שונה, אבל הם חיים ביחד. הם חייבים".

כל מי שגר בירושלים יודע על מה איתמר מדבר. ב”סירה”, בוא הוא עובד, וגם במקומות אחרים, אפשר למצוא שילובים שבמקומות אחרים עושים מהם עיניין, כמו חרדי שבערב שבת שותה עם פעילות שמאל רדיקלי מצרפת ופלסטיני שעובד כאדריכל בעירייה.

אם אתם מוצאים את עצמכם מזדהים עם דבריו של איתמר או להיפך, מרגישים שהזווית שלכם שונה לחלוטין – אתם מוזמנים לקפוץ לבית ליבלינג לשיחה על גבולות ועל הקיום. "אני רוצה שאנשים יצאו עם תחושה שאין באמת שני מקומות. אין קטבים. החלוקה היא רק אצלך, ואתה מבין את זה רק כשאתה חוצה את הגבול. זה בעצם ניסיון לראות את האחדות אחרי הכל".

השגרירות פועלת במסגרת תערוכת "כנס בית הספר של העיר" בבית ליבלינג.

נעילה: 5/9/20