שמעתם על הקהילה האפריקנית-מוסלמית בירושלים?

בסמוך לשער המג'לס של רחבת הר הבית / חראם א-שריף, מתגוררת הקהילה האפריקנית הירושלמית.

מוסלמים אפריקאים הגיעו לירושלים לראשונה בכיבושי האסלאם הראשונים במאה השביעית לספירה. לפי הסיפורים, הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב הגיע לעיר מלווה בכמה מהם. אבל הגעתם של בני הקהילה האפריקאית שמתגוררים כיום בירושלים חלה רק בתחילת המאה ה-19. הם הגיעו יחד עם אבראהים פאשה (קצין מצרי שנלחם בהצלחה נגד האימפריה העות'מאנית והשתלט על סוריה ועל ארץ ישראל) בשנות ה-30 של המאה ה-19, ונשארו בעיר הקדושה בסמוך למסגד, כדי לשמור עליו ולברך את העולים לרגל לירושלים.

הקהילה הצטמצמה משמעותית בעקבות מלחמת 1967, לאחר שחלק גדול מהם עקרו לירדן ולשאר אזורי הפזורה הפלסטינית. כיום חיים בקהילה האפריקנית בירושלים כ-350 איש. מלבד צבע העור שלהם והשיוך הקהילתי, הם מקדסים לכל דבר ואפילו מדברים באותו להג מקדסי כמו כולם. זו נחשבת לקהילה צעירה מפני שרוב חבריה מתחת לגיל עשרים. הם מרוכזים באזור קטן, שכונה בקרב המקומיים "חבס אלעבד". אכסניות רבאט עלאא א-דין אל-בציר ורבאט אל-מנצורי, משמשות כאמור כבתי הקהילה.

פעמים רבות העידו חברי הקהילה על גזענות וקושי כפול בחיים בעיר, גם כמקדסים – ערבים ירושלמים – וגם כאפריקאים.

אחת הדמויות המפורסמות ביותר בקהילה האפריקאית-פלסטינית בירושלים היא פאטמה ברנאוי, שהתפרסמה כמי שהניחה מטען נפץ בקולנוע ציון בירושלים בשנת 68'. היא הגיעה לקולנוע יחד עם אחותה והניחה את המטען מתחת לאחד הכיסאות באולם, אולם למרבה המזל, הפצצה התגלתה מבעוד מועד. פאטמה נעצרה ונגזר עליה מאסר עולם, והיא הפכה לאסירה הפלסטינית הראשונה בכלא הישראלי. היא שוחררה כעבור עשר שנים במסגרת עסקה, וחזרה לארץ אחרי הסכמי אוסלו. לימים הפכה למייסדת משטרת הנשים הפלסטינית ברשות הפלסטינית ולאישה הבכירה ביותר בה באותה עת.

כתבה: נע'ם אבו ליל