הוועדה דורשת מהמועמדים להצהיר על השתייכות מגזרית לפי קריטריונים של השכלה. סעידוב כתב בעמוד הפייסבוק שלו כי "כבעל השכלה תורנית בישיבות "תומכי תמימים" של חב״ד  – הצהרתי על השכלתי התורנית המאפיינת אותי כחרדי על פי הגדרות הוועדה."

סעידוב הוא המועמד היחיד שהוועד פסלה על קריטריון זה, וכתבה בנימוק: ״על אף שמר סעידוב עומד בתנאי נוסח ההצהרה לפיה הינו חלק מהציבור החרדי, הוועדה איננה מאשרת את מועמדותו כנציג הציבור החרדי.״

סעידוב לא מהסס ומבטיח לערער ולנצח, "אל דאגה. אני אתמודד. לא הגיוני לפסול מועמד בגלל שהצהיר אמת. לא הגיוני שפקידים יקבעו זהות קהילתית, לא מתקבל על הדעת שהממסד העירוני יקדם מחלוקות בתוך השכונות. עשייתי החברתית בשכונה ובעיר מוכיחים את ההיפך: עשייה למען הכלל ללא קשר לזהות מגזרית. כך צריך לפעול במסגרות השכונתיות. לחבר בין קהילות ולא להפריד".

הפוסט מיהו חרדי על פי עיריית ירושלים? הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

התפנתה משרת מנהל תכנון וביצוע של מגה פרויקט הרחבת הרכבת הקלה בירושלים

לחברת ניהול מובילה בישראל.

תיאור התפקיד:

אחריות כוללת על ניהול התכנון וביצוע בזמן ובתקציב משלב אישור הזמנת העבודה ועד לסיום המטלות שיוגדרו בכל

הזמנת עבודה הכוללת: עבודות העתקת תשתיות וגאומטריה סופית | גשרים ומנהרות | חניוני חנה וסע, כולל בחינת אפשרויות ופרוגרמות לשילוב פיתוח עירוני.

להגשת מועמדות

<<דרוש/ה BI QlikSense Developer לחברת הייטק גלובלית>>

לחברת הייטק מובילה דרוש/ה מפתח/ת BI לתפקיד המשלב: אפיון ומיפוי תהליכים , בניית מדדים, תכנון תהליכי BI, תמיכה ותחזוקה במודולי QlikView ו- QlikSense, הקמה ותחזוקה של לוחות מבוססי SQL, יצירה ותחזוקה של שאילתות ועוד..

**המשרה ממוקמת בירושלים**

דרישות

אקדמאי/ת מתחום תעשייה וניהול התמחות במערכות מידע -חובה

ניסיון של שנתיים בפיתוח Qlik Sense – חובה

ניסיון של שנתיים בבסיסי נתונים ו- SQL – יתרון

ניסיון של שנתיים במערכות ERP / CRM שונות – יתרון

אנגלית ברמה גבוהה-חובה

אוריינטציה עסקית- חובה

ידע ב- DWH – יתרון

**המשרה פונה לנשים וגברים כאחד**

קורות חיים ניתן לשלוח למייל job@in-touch.co.il

מהנדס/ת אבטחת מידע לחברת הייטק גלובלית

לחברת הייטק גלובלית דרוש/ה מהנדס/ת אבטחת מידע לתפקיד המשלב: יישום וניטור אמצעי אבטחת מידע ורשתות, עיצוב פתרונות ענן, תחזוק וייעול תשתיות אבטחה, ניתוח ופתרון בעיות תקשורת, התקנת שירותי אבטחה, בניית אסטרטגייה ועוד.

המשרה ממוקמת בירושלים

דרישות

תואר ראשון במדעי המחשב/תואר אקדמי מקביל – חובה

הכשרה במערכות סייבר – יתרון

לפחות 3 שנות ניסיון בתחום אבטחת המידע – חובה

ניסיון ב-Datacenter Networking חובה

ניסיון עם Firewall – חובה

ניסיון עם מערכות ווב כגון HTTP/Rest/SOAP/SAML – חובה

היכרות עם Python/Bash – חובה

היכרות עם SAAS ו- AWS – חובה

המשרה מיועדת לגברים ונשים כאחד

נא לשלוח קורות חיים למייל job@in-touch.co.il

הפוסט לחם עבודה: משרות בירושלים הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

השבוע נמליץ על אירוע יוצא דופן שמשלב טריוויה, ניווט וכושר. זהו מירוץ נושא פרסים בקבוצות של 4 משתתפים המתרחש במגוון שכונות בעיר. כל יום, בשכונה אחרת. מוזמנים לקרוא עוד פרטים כאן!

איך לשמור על כושר בשכונה?

עיריית ירושלים מקדמת פרוייקט שישמור על הגוף שלכם רענן והשרירים חזקים עד שיפתחו חדרי הכושר.

אימונים עם מאמנים מקצועיים בכל שכונות העיר עד 20 משתתפים.המקום על בסיס פנוי, האימונים יתחילו בכל חצי שעה עגולה למשך חצי שעה הפעילות תתקיים בקפסולות, בהתאם לתו הסגול, יש להגיע עם בגדים ונעלי ספורט. הכניסה למתקני הכושר מגיל 14 ומעלה. חובה למלא הצהרת בריאות בכניסה, יש להגיע 10 דקות לפני כדי למלא את הטפסים הנדרשים גן כושר – בין השעות 22:00-17:00 בכל השכונות אימוני ריצה וכוח, בין השעות 22:00-20:00 כל השכונות: קריית יובל – רחוב שטרן, ליד מגרשי הדשא הסינטטי, אורנים – צומת אורנים על פארק המסילה, גן גדעון – רחוב גדעון, פסגת זאב – במתקני הכושר שצמודים למינהל הקהילתי (משה דיין 101) הפעילות אינה כוללת את ימי שישי-שבת.

לפרטים נוספים

הפוסט מה לעשות השבוע בירושלים? הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

מה שנראה לחלקיק שניה כפניית פרסה ליברלית של עלון שמרני, מתגלה במהירות כנגוע בתעמולה אנטי להט"בית ומספק הזדמנות נהדרת לדבר על מדוע דווקא ירושלים היא בירת הלהט"בים הדתיים.

למי שלא מכיר, הזמר ונגן הסקסופון דניאל זמיר ניגן עם איה כורם, מתיסיהו, ברי סחרוף, והופיע בהתוועדויות עם הרב יצחק גינצבורג. עד לאחרונה, זמיר היה בזוגיות עם גבר שנמשכה כשנתיים. לפני כן, הוא היה נשוי לאישה ויש להם שני ילדים.

על פי הראיון, לאורך הזוגיות החד מינית המשיך זמיר לשמור מצוות ואף הניח ארבעה זוגות תפילין כמנהג המקובלים וחלק מחסידי חב"ד, ובה בעת הקפיד לקנות בכל יום כיפור את מפטיר יונה בו אפשר למצוא את הפסוק "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה – תּוֹעֵבָה הִוא".

זמיר מלין על כך שבקהילה הלהט"בית לא מקבלים ביסקסואלים שבחרו לחיות בזוגיות הטרונורמטיבית. זמיר מסביר שאמנם החשיפה לא הייתה פשוטה אך הוא רואה בה שליחות כדי להבהיר שאמנם אי אפשר להיפטר ממשיכה מינית לגברים אך ניתן ורצוי להימשך בנוסף לנשים ולקיים זוגיות עם אישה שהיא "הדבר האמיתי".
כבודו של זמיר במקומו מונח, וגילוי הלב נעשה בכנות ואומץ. אבל נדמה שפרסום הכתבה מטעם העלון — אשר אושרה במיוחד על ידי רבנים בשל הנושאים המיניים והשנויים במחלוקת — נועד בעיקר כדי להתנגח בקהילה הלהט"בית ול"הוכיח" שגם אם גבר נמשך לגבר, הוא יכול לחיות עם אישה.

בשנים האחרונות הנושא הלהט"בי, בעיקר סביב גברים, הפך לאובססיה קיצונית בציבור החרד"לי. ירושלים נמצאת בלב זירת המאבק מפני שהיא המרכז הרוחני של הקהילה הלהט"בית-דתית. יש לקהילה בירושלים אופי יחודי, אבל על פי רפאל יהונתן ק. פוליסוק "ירושלים היא לא מקום בטוח להומואים".
פוליסוק הוא דתי להט"בי, שבא מהציבור החרד"לי ולמד בישיבת הדגל של הציונות הדתית – ישיבת מרכז הרב בקרית משה. כיום הוא פעיל מרכזי בקהילה והחל מאוקטובר הקרוב גם סטודנט, "ארגונים כמו נועם וחזון פורחים בעיר ומציבים כאן דוכנים של הסתה, ואריה קינג, אישיות בכירה דתית בעירייה ובעיר, מחפש כל הזדמנות כדי לגרום ללהטב"ים לחוש שלא בנוח, במיוחד ללהט"בים דתיים. ויש גם מקומות שפיזית מסוכן להסתובב בהם".

פוליסוק מתאר את הגיי-אוגרפיה של העיר: "יש קהילות בדרום מזרח העיר שהן של השמאל הדתי, במובן הרוחני, לא הפוליטי, בבקעה, ברחביה, בתלפיות, האזור הזה, ששם אנשים מרגישים בנוח עם עצמם. הם חלק מהמרחב ההטרוסקסואלי והם משתלבים בו היטב, אבל לא לכולם זה מתאים".
"יש קבוצות דתיות בבית הפתוח ובכללי המרחב מאד מאפשר לרצף הזה, הדתי-דתלשי-מסורתי. היתה גם בעבר קבוצת חרדים, שכרגע אין בגלל מחסור במשתתפים. יש רצון לעורר שיח, בית מדרש ירושלמי ושיעור תורה גאים. מה יותר ירושלמי מבית מדרש קווירי שגם סטרייטים משתתפים בו?".
"צריך להבהיר לאנשים שחיים כאן דתיים להט"בים ושיש כאן קהילה ושיש יהדות דתית שהיא להט"בית ומחוייבת להלכה. מנסים לקחת מאיתנו את ירושלים. זה לא יקרה, ודווקא לכן מצעד הגאווה בעיר, שהוא מאד דתי, הוא כמו השופר. זו תחושה דתית בשבילי, לראות התממשות של חזון. אני אישית רואה בזה שליחות דתית.

אומרים לפעמים "מתישהו המצעד יגיע המצעד לכותל" – למה לא? כמובן צריך להשתדל שהמצעד יהיה כמה שיותר צנוע ומכבד. אבל מה הבעיה, שיגיע לכותל?"

לקהילה הלהטבית בירושלים יש אופי וצרכים מיוחדים, במדינת ירושלים נתנו וניתן במה לשיח הרלוונטי.

כתבו מאיה ליבנה ודוב מורל
צילום: תומר זמורה

*(למצולמים אין כל קשר לידיעה)

הפוסט האם מצעד הגאווה יגיע לכותל? הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

ברור שלא. אבל ערוץ 20 קבעו רף תחתון חדש לצביעות עיתונאית שבוע שעבר כשניסו לרמוז לקונספירציה נוצרית בהסכמת ראש העירייה.

נשמע מגוחך? עוד לא שמעתם כלום.

נתחיל מגרסת החרטטן: אמיר אטינגר, כתב ערוץ 20, אשר לקח את הביטוי זנב לאריות קצת יותר מדי ברצינות גילה תגלית חשובה: בגן בלומפילד מוצב פסל של אריה. עד כאן, שלג דאשתקד. אלא מה: נכון לשבוע שעבר מסתבר שהפסל הוא יצירה של אמן נוצרי אוונגליסט ומטרתו לפתות ילדים קטנים לשחק בו וכך להדבק בנצרות.

איך עיריית ירושלים נתנו לפסל כזה לעבור אתם שואלים? מזל שערוץ 20 נכנסו לעומק הדברים וחקרו את הפרוטוקולים הפתוחים לציבור של ישיבות ועדת האומנות במרחב הציבורי, שבהם — לטענתו של אטינגר התקבלה ההחלטה על הצבת הפסל "תוך הונאה של חברי הוועדה והסתרה מראש העיר משה ליאון". אטינגר הראה ציטוטים של פלר חסון נחום, יו"ר הוועדה, אשר "נתמכת על ידי הקרן החדשה ושותפה בארגונים שמקושרים לנצרות" ושל לורה ורטון מסיעת מרצ.

עד כאן סיפורי נרניה.

הנה העובדות. מדובר בפסל שניתן במתנה לירושלים על ידי האמן מקס גריינר, אכן אוונגליסט. הפסל שהה שנתיים בבית שמש לפני שקיבל שיבוץ (שנידון במשך שלוש ישיבות שונות בעיריה) לגן בלומפילד. באתר שלו גריינר לא מסתיר את היותו אוונגליסט ואת ההשראה הדתית שלו. כפי שגבריאלה רוזנשטיין חשפה בטוויטר, לא רק שהרקע הנוצרי של הפסל לא הוסתר, אלא נאמר ונידון מפורשות בפרוטוקל ממנו אטינגר מצטט ועותק נשלח לראש העירייה כדי ליידע אותו. במילים אחרות: לא היתה הסתרה, ואטינגר הונה את הציבור כשטען שנעשתה פה פעולה במחשכים.

האמת היא שסביר שליאון לא התנגד למתנה אוונגליסטית, כי למדינת ישראל, ובמיוחד ליוסי דגן ראש מועצת יש״ע, וראש הממשלה בנימין נתניהו, יש יחסים אינטימיים עם נוצרים אוונגליסטים. סרט חדש בשם ״עד סוף העולם״ אשר יצא השבוע בפסטיבל דוק אביב ומדבר על היחסים העמוקים בין האוונגליסטים וישראל. למשל, האוונגליסטים — אשר מהווים כ-25% מכוח הבחירה בארה״ב — הם אלו אשר דחפו את ממשל טראמפ להעביר את השגרירות לירושלים.

למה? מפני שהעברת השגרירות היא סימן נבואי חשוב מתוך מפת הדרכים האפוקליפטית-משיחית בה הם מאמינים ואשר הם מנסים להחיש.

ארגון נוצרים למען ישראל, מונה למעלה מתשעה מיליון חברים ומהווה אחד מהגופים הפילנטרופיים הגדולים אשר תורמים לישראל. וכמובן שכל מי שהיה בכיכר החתולות ראה את המקרן המפלצתי של מוזיאון ידידי ישראל אשר הוקם על ידי מייק אוונס. המוזאון נועד לספר את סיפורם של ציונים נוצרים, ועל פי הנרטיב במוזאון מחוללי הציונות היו בכלל נוצרים פרוטסטנטים.

רגע לפני שערוץ 20 יוצאים בחשיפה מטורפת על כך שבכנסיית הקבר יש פסלים של ישו, אנחנו רוצים לגלות לכם סוד.

גם היום, נוצרים גרים בירושלים, במזרח העיר ובמערבה, ורואים בחייהם כאן הגשמה של אמונה נוצרית. יש כמובן גם קהילה של יהודים משיחיים בישראל אשר מונה כ-20 אלף אנשים, מתוכם רבע מתגוררים בעיר ומלבד בית ספר משיחי אחד, רובם לומדים עם יהודים או ערבים בבתי ספר ממלכתיים כגון הליד״ה ומקיימים אירועים קהילתיים בהם שרים שירים משיחיים בשלל שפות.

אם אתם לא פוחדים מאריות נוצרים ולא מעיתונאים שמנסים לגרוף רייטינג לא מבוסס על הגב של ירושלים, הצטרפו אלינו. בתרבות, בפוליטיקה עירונית ובחיבור בין קהילות – אנחנו כאן בשבילכם. כאן כדי לבדוק ולשאול, כאן כדי לעשות מהפכה מקומית בתקשורת.

כתבה: מאיה ליבנה
צילום תומר זמורה

הפוסט קונספירציה נוצרית בלב ירושלים? הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

אייל הראובני, לשעבר כתב לעניינים מוניציפליים בעיר, הגיע אליה כדי ללמוד באוניברסיטה העברית. תחילה עבד במקומון "ירושלים" ובשנת 92' עזב אותו, לטובת "כל העיר". התקופה בה עבד בעיתון חפפה לתקופת כהונתו של אחד מראשי העירייה הזכורים והשניים במחלוקת בעיר, אהוד אולמרט, אבל עוד נגיע לכך.

איך חווית אז את העבודה במקומון בירושלים?

"המקומונים בשנות ה-90 היו שונים לגמרי מהעיתונים כיום. 'כל העיר' למשל היה הרבה יותר אמיץ ונשכני מעיתונים אחרים. כבר אז היה ברור שההתייחסות המדינית היא של אפליה ממוסדת ומכוונת בעניין כיבוש הגדה או השחיתות של חלק מהעירייה. עיתונאים אחרים לא תפסו אז את הנושאים האלה כברי ביקורת. לדבר על מזרח ירושלים? זה נתפס כאיזה מקום מוזנח, לא משהו שהיה מקובל לעסוק בו".

איך התגובות מסביב כשאתה עובד במקומון?

"מבחינתי העובדה שזה מקומון לא שינתה הרבה. לא קיבלנו הרבה תגובות על כל ידיעה, אבל אתה כן מרגיש שיש לזה אפקט מצטבר. כשאנשים מבינים איפה אתה נמצא, על מה אתה מוכן להיאבק ואיזה דברים אתה שם בראש האג'נדה שלך כעיתונאי, זה בונה אותך לאורך זמן. לדוגמה, אם אתה מגלה לאורך זמן נחישות ועניין בפרויקט כמו 'הולילנד', ו'כל העיר' הבין מההתחלה את הבעייתיות של הפרויקט, אנשים מגלים בך יותר אמון. זה מאפשר לך להביא חומרים מורכבים. באותה תקופה כל כלי התקשורת שסיקרו את הפרויקט, סיקרו אותו מההיבט הנדל"ני ולא דיברו על על זה שהפרויקט הזה עובר בלי מדיניות רשמית ועם בעיות כמו היקפי בנייה לגובה והזריזות שבה הוא רץ בוועדות בלי שום הסברים.

כשאתה עובד במקומון, אתה גם קשור מאוד לתושבים, לנציגויות וועדי פעולה והסיפור הזה היה במובן רב גם סיפור על תושבים שנאבקים מול העירייה, שמנסה למכור איזה נראטיב וההתנהלות שלה היא הרבה פעמים דורסנית ומשרתת צרכים פוליטיים מסוימים, אז ברגע שאתה מוכן לנקוט עמדה מסוימת – זה מקרין וכאמור בסופו של דבר יש לזה השפעה מצטברת. גם ברמת התפוצה והמכירות".

האם קיבלת פולואים מכלי תקשורת גדולים יותר ברמה הארצית?

"לא היו הרבה פולואים. זה טבעה של התקשורת, שהיא לא מפרגנת לסיפורים מקומיים, או אולי אפילו לא מבינה אותם. הסיפור של 'הולינד' הוא אחד מהסיפורים האלה, אבל הייתה התייחסות אלינו במקרים שבהם אולמרט הפך את המלחמה ב'כל העיר' לחזות הכל ואז באמת עלינו לכותרות. היה לנו את הקו שלנו שנלחם בשחיתויות של אולמרט, מה שמן הסתם לא מצא חן בעיניו והוא ניסה להפוך את היוצרות, קרא ל'כל העיר'  התשתית האידיאולוגית של החמאס. הוא ניסה למצוא בזמנו כל מיני דברים שקשורים אליי וליוסף כהן, מי שהיה אז עורך. על יוסף הוא מצא איזו עברה שקשורה לנהיגה.

הוא ניסה להילחם בנו בכל דרך אפשרית, מראיונות לתקשורת ועד פנייה למועצת העיתונות. הוא אדם מאוד כוחני שרגיש לתדמיתו וגם מקושר מאוד לתקשורת, בעיקר ל'ידיעות אחרונות' ובכלל, הוא יכול היה להרים טלפון לכל עורך שהיה אז וגם טומי לפיד ודן מרגלית היו חברים טובים שלו. לא היו חסרים לו פורומים להביע בהם את עמדתו.

היה גם את סיפור הטיסות שלו (שסוקר בהרחבה במדור "אולמרט בשחקים"). אף פוליטיקאי לא אוהב שמחטטים לו בעניינים, ואולמרט היה נוסע כפייתי לחו"ל. כששאלנו מי מממן את הנסיעות הרבות האלה, העירייה אמרה שזאת לא היה, כך שחוסכים כסף לציבור, אבל כשאתה בוחן את זה, זה אפילו יותר גרוע כי אם מי שממן את הנסיעה הזאת הוא בעל הון מסוים, אז איזה קשרים נוצרים שם? ואיזה מחויבויות נעשות? הוא אומר שהוא אוסף כספים לעירייה אבל לאיפה הולכים הכספים האלה? הוא הרי לא מוכן לספר כלום על מה שהוא עושה ואין שום שקיפות. ברגע שאתה מציג אותו קופץ מפה ולשם וכל פעם נמצא בנסיעה אחרת, אתה מוכיח שבאופן מצטבר העניין שלו בעיר הוא לא כל כך גדול. הוא לא הפגין שום עניין בניהול העירייה והיה עיוור לחלוטין לשחיתות באגפים מסוימים שלה".

בהמשך לשאלה הקודמת, מהו הסיפור הגדול ביותר שחשפת?

"הסיפור הבולט שעסקנו בו היה 'הולילנד', אבל כשאתה לוקח לדוגמה את העירייה יש תמיד סיפורים כי יש להם השפעה עצומה על החיים בעיר. 'הולילנד' היה פרויקט נדל"ני בהיקף עצום, לא היה דבר כזה אז בירושלים. הכל שם עבר בצורה מהירה מאוד ולא היה ברור בלכלל מה הפרויקט הזה רוצה להיות – מלונאות? מגורים? אני הלכתי ובדקתי את כל התיקים שהוגשו לוועדה המחוזית ולא ראיתי שם שמץ של החלטה או הסבר על מי קבע או איך קבע שאפשר לקבל את אחוזי הבנייה שהיזמים מבקשים ב'הולילנד'. במקביל אתה רואה שהפרויקט הזה מקודם באיזו זריזות מדהימה, ואולמרט בעצמו בא לדבר בפני הוועדה המחוזית. הוגשו מאות התנגדויות לפרויקט הזה ואתה כעיתונאי יכול לבוא ולשמוע את הדיונים והייתי בכולם. אתה רואה איך בוועדה המקומית פשוט מתייחסים בזלזול למה שנאמר. אני זוכר את רן כרמי יושב שם ומזלזל, כאילו אתם האספסוף ואנחנו נקבע מה קורה כאן בעיר… כמובן היום אנחנו כבר יודעים איך הפרויקט הזה עבר, אבל אתה בא ומקשר את ההתנהגות העירייה אז ומבין היום הרבה יותר ממה שהבנו אז".

תוכל להצביע על שינוי נקודתי או רוחבי שהתרחש בעיר, מתקופתך כעיתונאי ועד היום?

"בתקופה של אולמרט הכל עסק במאבק שלו נגד חלוקת ירושלים, אבל היום מובן לכולם שחלוקה של ירושלים זה משהו שלא יקרה. ירושלים תהיה עיר אחת ויהיו קשרים בין הקבוצות השונות בעיר, ישנם קשרי גומלין שכבר אי אפשר לנתק אותן. בעיניי אם רוצים להבין את ההוויה הישראלית וכל המתחים והחיכוכים של החברה הישראלית, עניים, עשירים, אשכנזים, ספרדים, חרדים, דתיים לאומים וחילונים, כולם מרוכזים בעיר הזאת וחיים יחד. אפשר לראות בזה אפשרות לאיך ניתן יהיה לחיות במרחב הזה שבין הים התיכון לירדן, בצורה אחרת ממה שאנחנו חיים היום.

השאלה היא איך אתה מנהל את היחסים בין האוכלוסיות, בפרט שיש פה אוכלוסייה אחת פריבילגית ואחת מדוכאת. תיקון של זה לא אומר שאם אוכלוסייה אחת נהנית, אז השנייה סובלת. זה יכול להיות מאזן שבו כולם נהנים, אבל זה מצריך שינוי בתפיסות עולם מושרשות החברה הישראלית. אני רואה שבתקופה האחרונה יש פרגון למשה ליאון שמדבר עם תושבים ממזרחה עיר ושמעתי אותו אומר ומבחינתו כולם בניו, אבל בינתיים כל הצעדים שלו הם קומסטיים. אני אמנם לא ממעט בחשיבותם ולשיח כיום בארץ יש לזה חשיבות גדולה, אבל אם הוא באמת רוצים להתייחס לתושבי מזרח ירושלים כמו לשאר השכונות – הוא צריך לקדם שינויים יותר מרכזיים, להניע יותר תקציבים ולאפשר יותר אישורי בנייה. לא לחכות שהממשלה תבוא ותציל אותו. בלי תקציבי ענק לא ניתן יהיה לטפל בבעיות של מזרח ירושלים".

האם אתה קורא מקומונים מהעיר?

"אני חושב שהמקומונים היום כבר הרבה פחות משפיעים משהיו פעם, גם רמת ההשקעה והרמה העיתונאית פחתה. אם אתה עוקב אחרי ניר חסון ב'הארץ', אתה יכול לקבל תמונה על מה שקורה בעיר".

לסיום, תן טיפ לכתב במקומון עכשווי

"לא רק לכתב במקומון אלא לכל עיתונאי. סקרנות, סקרנות וסקרנות. לך תיפגש עם אנשים, תראה את הדברים בעיניך ואל תאמין לאחרים, וכל הזמן תשאל שאלות ואל תקבל את הגרסה הרשמית".

מאת דניאל שירין

צילום: אמיר ביתן

הפוסט ״תראה את הדברים בעיניים ואל תאמין לאף אחד״, ראיון עם אייל הראובני הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

אם אתם קוראים את הפוסט הזה אתם בטח יודעים ששלוש שנים אנחנו מדברים על הקמת "מדינת ירושלים" ומהפכה בתקשורת המקומית.
עכשיו, הגיעה העת להעמיד את הרעיון למבחן המציאות.

*למה?*
ירושלים היא עיר מרתקת. לכל אחד ואחת כאן יש סיפור. לכל שכונה, לכל רחוב, לכל אבן. והעיר שלנו לא מקבלת את הבמה שמגיעה לה. לא מקבלת סיקור חכם, מחבר, ונאמן למי שגר או גרה פה.

אם תתנו לנו הזדמנות, אנחנו נקים עיתון דיגיטלי חריף, אמיץ, מדוייק, אינפורמטיבי, יפיפה שיתמקד בדבר אחד. ירושלים.

אנחנו נכתוב, נצלם, נחקור, נצליב, נבדוק שוב, נביא את הזויות הכי לא צפויות, ונהפוך כל אבן כדי להביא את הסיפורים האמיתיים של העיר הזו, בשבילכם.
כתבות חריפות, סרטונים, פודקסטים, הכל – פרי ידיהם של צוות מוכשר וחרוץ, שיעבוד בשבילכם. כן כן, בשביל כולכם: ירושלמים בהווה, במקור, וכל מי שרוצה לדעת באמת מה קורה בעיר הכי מדהימה בעולם.

אבל לא נוכל לעשות את זה לבד. זה יקרה רק אם אתם ואתן תתנו לנו את המנדט.

*למה?*

כי לא עומד מאחורינו אף אחד, אין לנו לצדנו שותפים עתירי ממון, ומעלינו רק אבינו שבשמיים. אנחנו צריכים אתכן ואתכם, כולכם, כדי לעשות את המהפכה ולתת לירושלים את העיתונות המקומית הכי טובה שמגיעה לה.

מהיום ועד יום כיפור אנחנו נעשה את כל מה שאנחנו יכולים כדי לעשות מהפכה בתקשורת המקומית.

אם אתם או אתן בפנים, עכשיו זה הרגע להגיד לנו את זה — כל מה שצריך זה להרשם בלינק פה למטה. אם אתם מכירים מישהו או מישהי שעשויים להיות מעוניינים, עכשיו זה הזמן להזמין לתייג אותם, לשלוח להם לינק, כל מה שאפשר.

נחזור להתחלה: אנחנו יוצאים לקמפיין הכל או כלום.
ואתם באים איתנו
— https://bit.ly/tsoj-join —
#מהפכה_מקומית_בתקשורת
#מקימים_את_מדינת_ירושלים

הפוסט אנחנו יוצאים לקמפיין הכל או כלום הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

הפוסט שגרירות ירושלים בתל אביב הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

בהקרנת הבכורה של הכתבה ״אלקודס בעברית״ קראנו “מוקדם מידי” ובו פתחנו את הנושא הזה לדיון בשיתוף פעולה עם 0202, ליסאן, המרכז הבין תרבותי ומדרסה. ערכנו אותו בבית ספר אבדאע והזמנו אנשים ונשים מהחברה האזרחית הפלסטינית, היהודית עיריית ירושלים, וממשלת ישראל. מעל 130 אנשים נדחקו באולם בית הספר, צפו בכתבה וניהלו שיח שלעתים היה סוער ומתוח על הוראת העברית ומשמעות העומק של זה.

אפשר לראות סיכום של האירוע בלינק הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=xnn2JS4PQjM

וכאן אפשר לראות את האירוע במלואו:

הפוסט אלקודס בעברית | القدس بالعبرية הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

כנראה שקודם כל, על העליות. אבל מיד אחר כך: על הנופים.

בירושלים יש לא מעט לוקיישנים מרהיבים לשמור בהם על הכושר. שאלנו וחקרנו, ואלו הם המקומות שהירושלמים הכי אוהבים לרוץ בהם:
פארק המסילה

אם מה שמרתיע אתכם בריצה בירושלים זה העליות, פארק המסילה הוא המקום המושלם להתחיל. הפארק בנוי כולו על תוואי הרכבת הישנה לירושלים, כך שמראש אין בו הרבה שיפוע. קצה אחד של המסלול הוא בתחנה הראשונה, והוא נמשך לאורך חמישה קילומטרים, עד לנחל רפאים בדרום העיר.

גן סאקר ועמק המצלבה
המסלול המועדף על תושבי נחלאות ומרכז העיר, שמתחיל במדשאות גן סאקר ומתפתל אל תוך עמק המצלבה. זה מיקום פופולרי במיוחד, ומדובר ביתרון וחסרון בו זמנית: מצד אחד, אתם בטוח לא תהיו לבד שם. מצד שני, אין כמו לראות אנשים אחרים רצים כדי להגביר את המוטיבציה.

טיילת קרית מנחם – אורה
הכביש החדש שמקיף את קרית מנחם כולל גם טיילת מושלמת לריצה, עם כמה נקודות תצפית לאורכה. היא נמצאת ממש על צלע ההר שמשקיפה על הדסה עין כרם, אורה, וההרים מסביב. בונוס: אם אתם רצים בערב, תתכוננו לשקיעות מרהיבות.

יער ירושלים
המסלול המועדף על תושבי בית הכרם, ולא סתם – מחקרים הוכיחו שלריצה או הליכה ביער יש אפקט דומה למדיטציה. נכנסים דרך בית הכרם ויוצאים מאחורי יד ושם, אחרי שהשארתם מאחור את כל הדאגות.

טיילת ארמון הנציב
גם כאן הנוף זה מה שעושה את ההבדל: הטיילת נמתחת משכונת אבו תור ועד לשכונת נוף ציון הסמוכה לג'אבל מוכאבר, והיא צופה לנוף עוצר נשימה של העיר העתיקה, הר הזיתים ומדבר יהודה. יהיה לכם כל כך יפה בעיניים שאתם תשכחו שאתם מזיעים.

אז מה המקום האהוב עליכם לריצות בירושלים?

ולספורטאים המנוסים יותר: מה הטיפ הכי טוב שלכם לריצה בעליות?

#ריצה_בירושלים
#הכי_בירושלים

הפוסט כל עליה היא לצורך ירידה: איפה רצים בירושלים הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.