התפנתה משרת מנהל תכנון וביצוע של מגה פרויקט הרחבת הרכבת הקלה בירושלים

לחברת ניהול מובילה בישראל.

תיאור התפקיד:

אחריות כוללת על ניהול התכנון וביצוע בזמן ובתקציב משלב אישור הזמנת העבודה ועד לסיום המטלות שיוגדרו בכל

הזמנת עבודה הכוללת: עבודות העתקת תשתיות וגאומטריה סופית | גשרים ומנהרות | חניוני חנה וסע, כולל בחינת אפשרויות ופרוגרמות לשילוב פיתוח עירוני.

להגשת מועמדות

<<דרוש/ה BI QlikSense Developer לחברת הייטק גלובלית>>

לחברת הייטק מובילה דרוש/ה מפתח/ת BI לתפקיד המשלב: אפיון ומיפוי תהליכים , בניית מדדים, תכנון תהליכי BI, תמיכה ותחזוקה במודולי QlikView ו- QlikSense, הקמה ותחזוקה של לוחות מבוססי SQL, יצירה ותחזוקה של שאילתות ועוד..

**המשרה ממוקמת בירושלים**

דרישות

אקדמאי/ת מתחום תעשייה וניהול התמחות במערכות מידע -חובה

ניסיון של שנתיים בפיתוח Qlik Sense – חובה

ניסיון של שנתיים בבסיסי נתונים ו- SQL – יתרון

ניסיון של שנתיים במערכות ERP / CRM שונות – יתרון

אנגלית ברמה גבוהה-חובה

אוריינטציה עסקית- חובה

ידע ב- DWH – יתרון

**המשרה פונה לנשים וגברים כאחד**

קורות חיים ניתן לשלוח למייל job@in-touch.co.il

מהנדס/ת אבטחת מידע לחברת הייטק גלובלית

לחברת הייטק גלובלית דרוש/ה מהנדס/ת אבטחת מידע לתפקיד המשלב: יישום וניטור אמצעי אבטחת מידע ורשתות, עיצוב פתרונות ענן, תחזוק וייעול תשתיות אבטחה, ניתוח ופתרון בעיות תקשורת, התקנת שירותי אבטחה, בניית אסטרטגייה ועוד.

המשרה ממוקמת בירושלים

דרישות

תואר ראשון במדעי המחשב/תואר אקדמי מקביל – חובה

הכשרה במערכות סייבר – יתרון

לפחות 3 שנות ניסיון בתחום אבטחת המידע – חובה

ניסיון ב-Datacenter Networking חובה

ניסיון עם Firewall – חובה

ניסיון עם מערכות ווב כגון HTTP/Rest/SOAP/SAML – חובה

היכרות עם Python/Bash – חובה

היכרות עם SAAS ו- AWS – חובה

המשרה מיועדת לגברים ונשים כאחד

נא לשלוח קורות חיים למייל job@in-touch.co.il

הפוסט לחם עבודה: משרות בירושלים הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

מה שנראה לחלקיק שניה כפניית פרסה ליברלית של עלון שמרני, מתגלה במהירות כנגוע בתעמולה אנטי להט"בית ומספק הזדמנות נהדרת לדבר על מדוע דווקא ירושלים היא בירת הלהט"בים הדתיים.

למי שלא מכיר, הזמר ונגן הסקסופון דניאל זמיר ניגן עם איה כורם, מתיסיהו, ברי סחרוף, והופיע בהתוועדויות עם הרב יצחק גינצבורג. עד לאחרונה, זמיר היה בזוגיות עם גבר שנמשכה כשנתיים. לפני כן, הוא היה נשוי לאישה ויש להם שני ילדים.

על פי הראיון, לאורך הזוגיות החד מינית המשיך זמיר לשמור מצוות ואף הניח ארבעה זוגות תפילין כמנהג המקובלים וחלק מחסידי חב"ד, ובה בעת הקפיד לקנות בכל יום כיפור את מפטיר יונה בו אפשר למצוא את הפסוק "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה – תּוֹעֵבָה הִוא".

זמיר מלין על כך שבקהילה הלהט"בית לא מקבלים ביסקסואלים שבחרו לחיות בזוגיות הטרונורמטיבית. זמיר מסביר שאמנם החשיפה לא הייתה פשוטה אך הוא רואה בה שליחות כדי להבהיר שאמנם אי אפשר להיפטר ממשיכה מינית לגברים אך ניתן ורצוי להימשך בנוסף לנשים ולקיים זוגיות עם אישה שהיא "הדבר האמיתי".
כבודו של זמיר במקומו מונח, וגילוי הלב נעשה בכנות ואומץ. אבל נדמה שפרסום הכתבה מטעם העלון — אשר אושרה במיוחד על ידי רבנים בשל הנושאים המיניים והשנויים במחלוקת — נועד בעיקר כדי להתנגח בקהילה הלהט"בית ול"הוכיח" שגם אם גבר נמשך לגבר, הוא יכול לחיות עם אישה.

בשנים האחרונות הנושא הלהט"בי, בעיקר סביב גברים, הפך לאובססיה קיצונית בציבור החרד"לי. ירושלים נמצאת בלב זירת המאבק מפני שהיא המרכז הרוחני של הקהילה הלהט"בית-דתית. יש לקהילה בירושלים אופי יחודי, אבל על פי רפאל יהונתן ק. פוליסוק "ירושלים היא לא מקום בטוח להומואים".
פוליסוק הוא דתי להט"בי, שבא מהציבור החרד"לי ולמד בישיבת הדגל של הציונות הדתית – ישיבת מרכז הרב בקרית משה. כיום הוא פעיל מרכזי בקהילה והחל מאוקטובר הקרוב גם סטודנט, "ארגונים כמו נועם וחזון פורחים בעיר ומציבים כאן דוכנים של הסתה, ואריה קינג, אישיות בכירה דתית בעירייה ובעיר, מחפש כל הזדמנות כדי לגרום ללהטב"ים לחוש שלא בנוח, במיוחד ללהט"בים דתיים. ויש גם מקומות שפיזית מסוכן להסתובב בהם".

פוליסוק מתאר את הגיי-אוגרפיה של העיר: "יש קהילות בדרום מזרח העיר שהן של השמאל הדתי, במובן הרוחני, לא הפוליטי, בבקעה, ברחביה, בתלפיות, האזור הזה, ששם אנשים מרגישים בנוח עם עצמם. הם חלק מהמרחב ההטרוסקסואלי והם משתלבים בו היטב, אבל לא לכולם זה מתאים".
"יש קבוצות דתיות בבית הפתוח ובכללי המרחב מאד מאפשר לרצף הזה, הדתי-דתלשי-מסורתי. היתה גם בעבר קבוצת חרדים, שכרגע אין בגלל מחסור במשתתפים. יש רצון לעורר שיח, בית מדרש ירושלמי ושיעור תורה גאים. מה יותר ירושלמי מבית מדרש קווירי שגם סטרייטים משתתפים בו?".
"צריך להבהיר לאנשים שחיים כאן דתיים להט"בים ושיש כאן קהילה ושיש יהדות דתית שהיא להט"בית ומחוייבת להלכה. מנסים לקחת מאיתנו את ירושלים. זה לא יקרה, ודווקא לכן מצעד הגאווה בעיר, שהוא מאד דתי, הוא כמו השופר. זו תחושה דתית בשבילי, לראות התממשות של חזון. אני אישית רואה בזה שליחות דתית.

אומרים לפעמים "מתישהו המצעד יגיע המצעד לכותל" – למה לא? כמובן צריך להשתדל שהמצעד יהיה כמה שיותר צנוע ומכבד. אבל מה הבעיה, שיגיע לכותל?"

לקהילה הלהטבית בירושלים יש אופי וצרכים מיוחדים, במדינת ירושלים נתנו וניתן במה לשיח הרלוונטי.

כתבו מאיה ליבנה ודוב מורל
צילום: תומר זמורה

*(למצולמים אין כל קשר לידיעה)

הפוסט האם מצעד הגאווה יגיע לכותל? הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

בהיתי בו לשנייה, ממתין להמשך השאלה. הוא בהה בי חזרה, עם מבט קצת מבולבל. המשכתי בדרכי ואז שמעתי אותו שואל: "אתה יהודי?". לא היה לי כוח להסתובב אליו חזרה, אז פשוט הנהנתי "לא" בראשי. "אז מה אתה עושה כאן?" שאל, בנימה די מזלזלת. לא עניתי. התעלמתי והמשכתי הלאה לסופר לקנות מצרכים לעוגה.

אז מה אני עושה כאן בעצם? אני חי את חיי בדיוק כמוך. עובד חצי שבוע בבית מרקחת קשה יום, ובחצי השני חולם ואופה עוגות למשפחה, חברים ולכל מי שאני אוהב. אז אותך אני אוהב פחות, מר בחור. ממני לא תקבל עוגה. אבל הי, יש כאן מתכון לעוגה מגניבה שאולי תרצה להכין למישהו שאתה אוהב. אבא, אמא, אח, אחיינית, אולי אפילו חבר לספסל הלימודים. סמוך עלי, אנשים יאהבו אותך יותר אם תאפה להם עוגות מאשר סתם לזלזל בקיומם אחרי יום עבודה ארוך.

עכשיו, אחרי שהוצאתי את התסכול היומי שלי, בואו נתמקד בעניינינו, קורונה. לא באמת, אבל זה די קשור לעניין. אמי היקרה חגגה יום הולדת במרץ, באמצע הסגר המטורף. הכנתי לה עוגת יום הולדת מהודרת אך בסוף לא יכולתי לנסוע ליפו לחגוג איתה. למזלי ולמזלה, הסגר מנע ממנה בעצם לקבל עוגה די מאכזבת. זו היתה הגרסה הראשונה שלי לעוגת יום ההולדת של המילק בר.

כריסטינה טוסי, מייסדת מאפיית המילק בר הפופולרית בארה"ב, המציאה עוגת יום הולדת חגיגית עם טעם של נוסטלגיה אמריקאית. הנוסטלגיה מסתתרת בתמצית הווניל השקופה בה כריסטינה נשבעת במתכון. אני גדלתי כאן בארץ ויש לי זיכרונות של עוגת ביסקוויטים של אמא עם כל הווניל המלאכותי שניתן למצוא במזרח התיכון. אני כבר לא ילד. עם כל הכבוד, אני רוצה וניל איכותי בעוגה שלי.

אז לקחתי את המתכון של כריסטינה ועשיתי לו מתיחת פנים רצינית. למען האמת, הבעיה במתכון לא היתה הווניל, אלא הסוכר: סוכר לבן, סוכר חום, סירופ תירס וגלוקוזה. כמה סוכר מעובד בעוגה אחת! אפילו שחר, שהכינה את העוגה לפי המתכון המקורי (והיא בעצמה חובבת סוכר מושבעת) לא הצליחה לסיים חצי פרוסה. הבנתי שאני צריך להציל את המצב העגום.

וכך אכן עשיתי. קודם חיפשתי מתכון לעוגת וניל טובה, רכה ולא מתוקה במיוחד. לאחר כמה ניסיונות ננעלתי על עוגת וניל נהדרת של Sugar Spun Run. את הקראמבל הסוכרי שמסתתר בשכבות הקרם החלפתי בעוגיות חמאה ממכרות ואת קרם החמאה הכבד החלפתי בשנטילי קליל עם נגיעות של שוקולד לבן. נשמע טוב? אני מסכים.

לפני שיטילו עלינו את הסגר השני הבא עלינו לטובה, רצתי לאמא והבאתי לה טעימה מעוגת יום ההולדת שפספסה. היא כל כך אהבה אותה! שאר בני המשפחה הסכימו איתה בפה (מלא) אחד. היו אף כאלה שרצו לפרק את העוגה רק בשביל העוגיות המסתתרות בפנים. יש לי הרגשה שיש לנו פייבוריט חדש בבית.

הערות והארות:

* שהסוכריות לא יבלבלו אתכם. זו עוגת וניל, עם קרם וניל ועוגיות וניל. אני ממליץ בחום להשתמש בתמצית וניל איכותית. זה שווה את ההשקעה, במיוחד שיש בעוגה כמעט 6 כפיות וניל.

* ניתן לאפות

כעוגות אישיות ברינגים קטנים. אם משתמשים ברינגים בקוטר 7 ס"מ, המתכון יספיק ל-7 עוגות אישיות עם 2 שכבות עוגה ושכבת שנטילי במרכז (עם קראמבל עוגיות במרכז ומעל העוגות).

* המתכון מותיר אחריו כמעט ½ קילו שאריות עוגה לאחר הרכבת העוגה העצמה. ניתן כמובן לזלול אותם כמו שהם, או לנצל אותם עד הסוף ולהכין מהם קייק פופס! מתכון בקרוב.

* את העוגה מכינים בשיטת הקרמאז'. בשיטה הזו מק

רימים שומנים ונוזלים יחד, דבר העלול להוביל לשבירת הבלילה. על מנת למנוע זאת, חשוב לוודא שכל הרכיבים נמצאים בטמפרטורת החדר, במיוחד החמאה, הביצים והרוויון.

מתכון

מסת ג'לטין
5 גר' אבקת ג'לטין
25 גר' מים

שנטילי וניל
80 גר' שמנת מתוקה 38%
12 גר' מסת ג'לטין
110 שוקולד לבן
160 גר' שמנת מתוקה 38%
1 כפית מחית וניל (או תמצית)

עוגת יום הולדת בטעם וניל
375 גר' קמח
1 כף אבקת אפייה (12 גר')
½ כפית מלח
110 גר' חמאה רכה (בטמפ' החדר)
105 גר' שמן קנולה
300 גר' סוכר
4 ביצים גדולות (בטמפ' החדר)
1 כף תמצית וניל
280 גר' רוויון (בטמפ' החדר)
40 גר' סוכריות קונפטי
+ 10 גר' סוכריות קונפטי

קראמבל עוגיות
50 גר' חמאה קרה (חתוכה לקוביות)
50 גר' אבקת שקדים
50 גר' קמח
50 גר' סוכר
קורט מלח
½ כפית תמצית וניל
10 גר' סוכריות קונפטי

תערובת לספיגה
¼ כוס חלב
1 כפית תמצית וניל

ציוד
תבנית מרובעת, 25x38 ס"מ
רינג עגול בקוטר 16 ס"מ
2 שקפים באורך 60 ס"מ וגובה 8 ס"מ לפחות
מברשת
כפית מכופפת ארוכה

הכנה מראש

מסת ג’לטין: מוזגים מים לקערה קטנה. מזרזפים אבקת ג’לטין על פני המים, מערבבים ומכניסים למקרר לחצי שעה לפחות. לפני השימוש חותכים לחתיכות קטנות.

שנטילי וניל

שוברים את השוקולד לקוביות ושמים בתוך קערה. שמים 80 גר’ שמנת בקומקום ומביאים לסף רתיחה. מסירים מהאש. מוסיפים מסת ג’לטין ומערבבים היטב.

מוזגים מעל השוקולד. מוסיפים וניל. מערבבים עם מטרפה ממרכז הקערה עד שאחיד. מוסיפים את שאר השמנת בזרם דק תוך כדי ערבוב עם מטרפה. מכסים עם ניילון נצמד ושומרים במקפיא לרבע שעה ואז במקרר עד שקר מספיק להקצפה.

עוגת יום הולדת בטעם וניל

משמנים קלות את התבנית המרובעת ומרפדים את התחתית בנייר אפייה (אם משתמשים ברינג מרובע, מרפדים אותו חיצונית בנייר אפייה ואז בנייר כסף, מהדקים היטב מסביב לרינג ומניחים אותו על גבי מגש אפייה). מחממים תנור ל-175°.

שמים קמח, אבקת אפייה ומלח בתוך קערה בינונית. מערבבים עם מטרפה ושומרים בצד.

שמים חמאה רכה, שמן וסוכר בקערת המיקסר (או קערה גדולה) ומקציפים יחד כ-3 דקות במהירות בינונית עד לקבלת קרם אחיד, בהיר ותפוח מעט. מוסיפים ביצים בהדרגה ומקציפים כל פעם עד להטמעה. מוסיפים תמצית וניל ומערבבים רק עד שאחיד.

מוסיפים שליש מתערובת האבקות לתוך הבלילה ומערבבים בעדינות עד שכמעט אחיד. מוסיפים חצי מהרוויון ומערבבים. מוסיפים את השליש השני של האבקות ומערבבים. מוסיפים את שאר הרוויון ומערבבים. לבסוף, מוסיפים את שאר תערובת האבקות ומערבבים עד שהבלילה אחידה וחלקה (זהירות מערבוב יתר).

מוסיפים 40 גר’ סוכריות ומערבבים עוד קצת, רק עד שהתערובת אחידה. מוזגים את הבלילה לתוך תבנית האפייה. משטחים בעזרת מרית או פלטה מדורגת. מפזרים את שאר הסוכריות מעל הבלילה.

מכניסים לתנור ואופים כ-22-24 דקות עד שקיסם שנועצים במרכז העוגה יוצא עם פירורים לחים. העוגה אמורה להיות זהובה ויציבה במרכז.

מוציאים מהתנור ועוברים עם סכין בין דפנות התבנית לעוגה. מצננים בטמפרטורת החדר כ-10-15 דקות. מניחים על העוגה נייר אפייה ואז מגש אפייה נוסף. הופכים את העוגה. מסירים את התבנית ומקלפים את נייר האפייה.

מצננים את העוגה לחלוטין בטמפרטורת החדר. מכסים היטב ושומרים במקרר עד לחיתוך והרכבה.

קראמבל עוגיות

מכניסים חמאה, אבקת שקדים, קמח, סוכר ומלח לקערת המיקסר ושומרים במקרר כ-10 דקות. מוציאים ומערבבים במיקסר עם וו הגיטרה במהירות נמוכה-בינונית עד לקבלת מרקם של חול רטוב. רוצים שגושי החמאה יהיו קטנים ככל האפשר בלי להמיס אותם.

מוסיפים וניל וסוכריות ומערבבים עוד קצת. מרפדים מגש עם נייר אפייה. בעזרת ידיים נקיות, יוצרים כדורים בקוטר 1.5 ס"מ ומניחים על גבי המגש. עובדים בזריזות בחדר קריר כדי שהתערובת תישאר יציבה. שומרים במקפיא כ-10 דקות. בינתיים מחממים תנור ל-170°.

מכניסים את הקראמבל לתנור ואופים כ-15 דקות עד להשחמה יפה. מצננים לחלוטין בטמפרטורת החדר. מעבירים לכלי אטום מאוויר ושומרים במקרר עד להרכבת העוגה.

תערובת לספיגה

מוזגים חלב לתוך כוס, מוסיפים תמצית וניל ומערבבים. שומרים בצד.

הרכבה

מוציאים את העוגה מהמקרר. בעזרת הרינג העגול, קורצים 2 עיגולים שלמים מהעוגה בקצוות. קורצים עוד 2 חצאי עוגה ממה שנשאר. אם העוגות אינן ישרות, חותכים ומיישרים את ראש העוגות בעזרת סכין משוננת גדולה.

מנקים את הרינג העגול ומניחים אותו על מגש אפייה מרופד בנייר אפייה (או צלחת הגשה). מצמידים שקף אחד מסביב לרינג מבפנים. מכניסים את 2 חצאי העוגה לתוך הרינג ליצירת עיגול שלם. זוהי שכבת העוגה הראשונה. מספיגים את העוגה עם שליש מהתערובת לספיגה בעזרת מברשת.

מוציאים את השנטילי מהמקרר ומקציפים במהירות גבוהה עד שיציב (אם השנטילי לא מחזיק את הצורה שלו לאחר הפלה חזרה לקערה, מקציפים עוד קצת).

שמים חמישית מהשנטילי על מרכז העוגה (לא להיות נדיבים מדי, השנטילי אמור להספיק בול לכל העוגה). בעזרת כפית מכופפת מיישרים את השנטילי לשכבה אחידה. מתחילים מהמרכז ומתקדמים בעדינות לכיוון הקצוות כדי לא לפרק את העוגה הרכה מתחת.

מפזרים קראמבל עוגיות בשכבה אחידה מעל השנטילי. דוחפים את הקראמבל מעט מטה. שמים עוד קצת מהשנטילי במרכז ומורחים לשכבה אחידה מעל הקראמבל.

מצמידים בעדינות את השקף השני בין הרינג לבין השקף הראשון כך שנוצר שקף בגובה 13-15 ס”מ מסביב לעוגה. מניחים עוגה נוספת מעל השנטילי וחוזרים על התהליך של השכבה הראשונה (כלומר, מספיגים בחלב, מורחים שנטילי, מפזרים קראמבל ומורחים עוד שנטילי(.

מניחים את העוגה האחרונה מעל השנטילי. מספיגים עם התערובת לספיגה. מורחים שכבה אחידה של השנטילי הנותר מעל העוגה. מעטרים את ראש העוגה עם קראמבל עוגיות מסביב. שומרים את העוגה במקפיא לשעתיים לפחות.

מוציאים את העוגה מהמקפיא, מחלצים אותה מהרינג ומקלפים את השקפים מסביב. מעבירים את העוגה לצלחת הגשה. מפשירים את העוגה במקרר לשעתיים לפחות.

מגישים את העוגה קרה היישר מהמקרר או רכה ועדינה לאחר שישבה קצת בטמפרטורת החדר. העוגה נשמרת במקרר בכלי אטום מאוויר עד ל-5 ימים.

הפוסט אתה יהודי? התגזענו על חוסיין ברחוב אז הוא הכין עוגה הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

"מתוסבכת" – כך קראו אצלנו למי שהייתה מאוהבת בחברתה.

גדלתי באוכלוסייה חרדית להורים חוזרים בתשובה. בגיל 12 התאהבתי לראשונה בחברה. בחוויה האישית שלי הרגשתי שמשהו שונה בי, ידעתי שלא מעניין אותי לחשוב או לדבר עם חברותיי על בנים. קיוויתי שברגע שיגיע זמני להינשא אני אתאהב בגבר כמו שאני מתאהבת בנשים.

שנות הנעורים עברו עם חיבוטי נפש רבים, ולא באמת יכולתי לשתף במה שעובר עליי.

בגיל 18 התחילו להגיע הצעות השידוכים. יצאתי עם בחור אחד, בחור שני ו… לא הרגשתי ש"יש על מה להוריד". סגרתי את השידוך אחרי שהתייעצתי עם מורה בסמינר, והיא הבטיחה שהאהבה תגיע עם הנישואין. ויחד עם זה ליבי היה כבד עליי. הרגשתי שאני לא מעוניינת בקרבתו הפיזית ושמשהו בי כנראה "לא תקין".

בחורה חרדית לסבית שמתחתנת עם גבר בפירוש לא מקימה בית. זה יוצר הרס, וגם אם כלפי חוץ הכל מושלם, הקשר הזה לא בריא לאף אחד מבני הזוג. תחשבו על זוגיות שבה האישה נרתעת מכל מגע פיזי, על הגבר שמרגיש חווית דחייה מתגברת, על מעגל הכעס והקנאה שזה יוצר. הילדים נולדים לתוך מתיחות בין ההורים, וגם אם הם לא יודעים את הסיבה, זה משפיע עליהם.

שנים של מתיחות בין בני זוג יכולות להוביל לאלימות במשפחה. כל אישה שנמצאת בזוגיות אלימה מרגישה אשמה, וזה דורש כוחות ואומץ כדי לצאת מהמעגל הזה. אבל עבור נשים לסביות חרדיות, לתחושת האשמה מצטרף גם הפחד מחשיפה, שיביא לכך שהסביבה שלהן תדיר ותוקיע אותן. הפחד הזה יכול לגרום להן להישאר במעגל האלימות חיים שלמים.

לאחר שנתיים של נישואין הבנתי שלהתאהבות שלי בנשים יש שם, ושיש כמוני בכל קשת האוכלוסייה החרדית. בשלב הזה הסברתי לבעלי על נטייתי המינית ושוחחנו על גירושים. הוא בחר להחזיק בנישואים האלה כי "מה יאמרו ויגידו". ואני מצד שני פחדתי מהחשיפה ומהשלכותיה.  לאחר שכנועים מצדי ובידיעת בעלי, הצטרפתי לארגון "בת קול". מהרגשה של שונות ודחייה עצמית עברתי תהליך של קבלה עצמית , קבלה של הזהות המינית שלי.

חייתי חיים כפולים, שגבו מחיר נפשי גבוה. ביני לבין בעלי הייתה מתיחות תמידית שהובילה גם לאלימות כלפי וכלפיי ילדי. רק לאחר עשור של נישואין הגיעו מים עד נפש והחלטתי סופית להתגרש, דבר שהוביל לאיומים ברצח מצד אבי והשפלות מילוליות מצד אמי. מפה לשם מצאתי את עצמי, יחד עם ילדיי, במקלט לנשים מוכות "בת מלך" העוזרת לנשים דתיות וחרדיות.

כיום אני בונה מחדש את התא המשפחתי שלי, משקמת את ילדיי מההריסות. אני נעזרת באנשי מקצוע ויוצרת לי מעין משפחה מחברות תומכות, שהן לאו דווקא לסביות. ובהמשך מקווה למצוא זוגיות מיטיבה ונכונה עבורי.

הדרך לא קלה, במיוחד שהקשר המשפחתי הקרוב והרחוק נותק. אך אני יודעת שהקב"ה איתי הולך עמי יד ביד, אוהב, מבין, שמח בשמחתי וכואב את כאבי. אני הבת שלו וכך הוא בראני, "לסבית".

בנקודה זו חשוב לי לפנות לאנשי אנשי הטיפול, ליועצים למחנכים ולהורים, גם אם אתם מתנגדים לעניין – יש לכם תפקיד חשוב מאוד בזיהוי הנערות שמתמודדות עם תחושת דחייה עצמית. לפידבק שלכם יש השלכות. אם נערה באה אליכם כדי לשתף או להתייעץ, דעו שעד שהיא בחרה לגשת אליכם היא עברה את ים סוף בתוכה.

אני פונה לנשים במצב דומה שאולי קוראות את זה: מחיר החשיפה הוא כבד מאוד, ועם זאת המחיר של הישארות בזוגיות כזו והישארות בארון הוא גדול אף יותר. הצלנה את עצמכן ואת ילדכן ופנו לעזרה.

הפוסט "הקב"ה ברא אותי לסבית": טור אישי הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

הפוסט שגרירות ירושלים בתל אביב הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

כנראה שקודם כל, על העליות. אבל מיד אחר כך: על הנופים.

בירושלים יש לא מעט לוקיישנים מרהיבים לשמור בהם על הכושר. שאלנו וחקרנו, ואלו הם המקומות שהירושלמים הכי אוהבים לרוץ בהם:
פארק המסילה

אם מה שמרתיע אתכם בריצה בירושלים זה העליות, פארק המסילה הוא המקום המושלם להתחיל. הפארק בנוי כולו על תוואי הרכבת הישנה לירושלים, כך שמראש אין בו הרבה שיפוע. קצה אחד של המסלול הוא בתחנה הראשונה, והוא נמשך לאורך חמישה קילומטרים, עד לנחל רפאים בדרום העיר.

גן סאקר ועמק המצלבה
המסלול המועדף על תושבי נחלאות ומרכז העיר, שמתחיל במדשאות גן סאקר ומתפתל אל תוך עמק המצלבה. זה מיקום פופולרי במיוחד, ומדובר ביתרון וחסרון בו זמנית: מצד אחד, אתם בטוח לא תהיו לבד שם. מצד שני, אין כמו לראות אנשים אחרים רצים כדי להגביר את המוטיבציה.

טיילת קרית מנחם – אורה
הכביש החדש שמקיף את קרית מנחם כולל גם טיילת מושלמת לריצה, עם כמה נקודות תצפית לאורכה. היא נמצאת ממש על צלע ההר שמשקיפה על הדסה עין כרם, אורה, וההרים מסביב. בונוס: אם אתם רצים בערב, תתכוננו לשקיעות מרהיבות.

יער ירושלים
המסלול המועדף על תושבי בית הכרם, ולא סתם – מחקרים הוכיחו שלריצה או הליכה ביער יש אפקט דומה למדיטציה. נכנסים דרך בית הכרם ויוצאים מאחורי יד ושם, אחרי שהשארתם מאחור את כל הדאגות.

טיילת ארמון הנציב
גם כאן הנוף זה מה שעושה את ההבדל: הטיילת נמתחת משכונת אבו תור ועד לשכונת נוף ציון הסמוכה לג'אבל מוכאבר, והיא צופה לנוף עוצר נשימה של העיר העתיקה, הר הזיתים ומדבר יהודה. יהיה לכם כל כך יפה בעיניים שאתם תשכחו שאתם מזיעים.

אז מה המקום האהוב עליכם לריצות בירושלים?

ולספורטאים המנוסים יותר: מה הטיפ הכי טוב שלכם לריצה בעליות?

#ריצה_בירושלים
#הכי_בירושלים

הפוסט כל עליה היא לצורך ירידה: איפה רצים בירושלים הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

באיזכור המקודם ביותר של העיר, מקללים את ירושלים. המצרים העתיקים השתמשו בחרסים וצלמיות כמעין בובות וודו. הם כתבו עליהם קללות כנגד הערים של האויבים שלהם ובכתבי מארות מצרים מהסוג הזה אשר מתוארכות למאה ה-18-20 לפנה"ס ירושלים מופיעה לראשונה ונקראת"ירשלם". במאות שלאחר מכן, ירושלים מופיעה בכתב יתדות אכאדי, כארסלם ואורסלימו.

בתנ"ך, נראה ששם ירושלים כמעט תמיד נקראת "ירושלם", בכתיב חסר ובתקופה החשמונאים "ירשלם". העיר מוזכרת בשם ירושלים רק ארבע פעמים בתנ"ך – ואפילו לא פעם אחת מתוכן בתורה.

המשותף לשמות האלה הוא השורש "שלם". שלם היה אל כנעני, אל השקיעות לו סגדו היבוסים. בשירה האוגריתית מסופר כיצד ראש האלים ששמו אל שכב עם שתי נשים על החוף, ומשם נולדו שחר ושלם – הזריחה והשקיעה, שמייצגים את עליית השמש מן הים ואת חזרתה אליו.

"שלם" הוא אחד מאותם 70 שמות עליהם מדבר המדרש המפורסם. חוקרים אספו שמות מרחבי המקרא שהתייחסו לירושלים: ביניהם שמות פיוטיים "כלילת יופי" ו"כלה", שמות מבלבלים גאוגרפית כמו "כרמל" ו"גולה", וכאלה קליטים במיוחד – כמו "עיר שחוברה לה יחדו", "רבתי בגויים" ו"טבור הארץ". בתקופת הרומאים השמות העבריים נדחקו הצידה, והוחלפו בשם הרומאי "איליה קפיטלוניה", על שם הקיסר אדריאנוס והאלים הקפיטליניים של רומא – יופיטר, אשתו יונו ובתם מינרווה.

יש גם מי שלא קורא לה ירושלים. מוסלמים, כמובן קוראים לה "אל-קודס", כלומר הקדושה, ולכן תושבי מזרח ירושלים נקראים "מקדסים". הסיבה לכך היא הרצון להימנע משימוש בשם העיר כפי שהיה תחת הביזנטים, הצלבנים או הישראלים.

בחזרה לירושלים: כבר הבנו את המקור של שלם, אבל מה מקור הסיומת הזוגית, המוכרת לנו ממילים כמו "אופניים" ו"גרביים"? הסבר ההיסטורי מייחס זאת למנהג העברי המאוחר לכנות אזורים גיאוגרפיים בשמות עם סיומת ים. יש הטוענים שהסיומת הזוגית מייצגת את הכפילות של ירושלים: ירושלים של מטה וירושלים של מעלה – ויש את יהודה עמיחי, שמעדיף להיות בירושלים של אמצע, או בכלל בירושל אחד.

ועכשיו תהיו כנים: כמה מכם ידעתם מה המקור של השם ירושלים?

ושאלה למתקדמים: מה ירושלים מסמלת במיסטיקה?

כתבה: מאיה ליבנה, מערכת מדינת ירושלים
#היסטוריה
#היסטוריה_של_ירושלים

הפוסט מה יש בשם? למה קוראים לה ירושלים הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

אתמול ביקשנו מכם לספר לנו על התוכניות שלכם לסופ"ש, והתשובות שלכם מעידות שכל מי שאומר שאין מה לעשות בירושלים לא יודע על מה הוא מדבר.
ריכזנו את ההמלצות ברשימה הבאה, מוזמנים להמשיך לספר לנו על אירועים מעניינים בתגובות!

היום:
סיור תרבותי-היסטורי במרכז העיר
פרטים בלינק: https://tinyurl.com/y6757u8h
מבשלים בשישי עם הדי עפאיים
פרטים בלינק: https://tinyurl.com/y33lb7gj
הזדמנות אחרונה לפני הנעילה: ביקור בתערוכת קולקטיב "תוהו" בבית הנסן
פרטים בלינק: https://tinyurl.com/y6btdgt8
בית הנסן Hansen House
בירה ללא תחתית וחומוס של שישי
בירתנו – מרכז הבירה הירושלמי Biratenu – Jerusalem beer center
דרינק לפני (או אחרי) ארוחת שישי בגלן
Glen Whisky Bar

שבת:
תערוכות חדשות נפתחות בבית האמנים, פרטים בתגובות
בית האמנים בירושלים Jerusalem Artists' House
סיור גינות נסתרות בשבת אחר הצהריים
פרטים בלינק: https://tinyurl.com/y2ve8eya
השחיתות מתחילה בבלפור: סיור זיכרון בטלביה
פרטים בלינק: https://tinyurl.com/y63odyo9
מטפסים בבלוק עם הילדים (או בלי הילדים!) ונשארים לבירה The Bloc – הבלוק
***
יש לכם עוד המלצות חמות לסופ"ש? ספרו לנו!

איור: תמר אודנהיימר
Tamar Odenheimer
מתוך תערוכת בין תוהו לבוהו בבית הנסן תוהו – קולקטיב אנימציה TOHU Animation Collective
#מה_עושים_בירושלים

הפוסט לוהט בירושלים: המלצות לסופ"ש הקרוב הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

אתם בטח מכירים את זה. אתם יורדים לשפלה, יוצאים מהרכב או מהאוטובוס, וצריכים איזה 10 דקות כדי להתאקלם לעיר. אם תשאלו את האמן והפרפורמר איתמר בנאי, הוא יגיד לכם שזה קורה כי חציתם גבול מנטאלי בלתי נראה – ואז יזמין אתכם לשגרירות ירושלים בתל אביב, כדי לנהל שיחה אקזיסטנציאליסטית כמו שצריך, במרפסת שטופת שמש ועם כוס וויסקי ביד.

את השגרירות הוא הקים כחלק משהות אמן בבית ליבלינג בתל אביב, במסגרתה 9 אמנים חילקו ביניהם דירה ששימשה בעבר למגורים, והפכו אותה לחללי עבודה ותצוגה. איתמר קיבל את המרפסת בסוף המסדרון, ושם פתח את השגרירות, "שטח ריבוני קטן, בתוך תל אביב", הוא מסביר.

"הערים האלה הן מייצגות שני קטבים: תל אביב שנורא מבוססת על העולם הפיזי, חגיגה של הגוף, ים, אוכל, סקס. ירושלים יותר מכוננת על דברים מופשטים, בגלל הפן הדתי שלה היא מאפשרת חשיבה יותר כאוטית. מה שמייחד הרבה אנשים פה זה התעסקות ברעיונות מופשטים, לא בחיים שבעולם הזה. בירושלים יש יותר מקום להיות משוגע".

איתמר הוא בוגר בית הספר לתיאטרון חזותי. כירושלמי, התחושה של אחדות לנוכח תפיסות עולם שונות מוכרת לו היטב. במקביל לעשייה האמנותית הוא עובד בבר הסירה במרכז העיר.

"אנשים פה חוגגים את ההבדלים בינם לבין קבוצות אחרות. זה מקום עם דו קיום אמיתי. זה לא שאנשים חיים בשלום ואחווה, הם רואים את העולם בצורה שונה, אבל הם חיים ביחד. הם חייבים".

כל מי שגר בירושלים יודע על מה איתמר מדבר. ב”סירה”, בוא הוא עובד, וגם במקומות אחרים, אפשר למצוא שילובים שבמקומות אחרים עושים מהם עיניין, כמו חרדי שבערב שבת שותה עם פעילות שמאל רדיקלי מצרפת ופלסטיני שעובד כאדריכל בעירייה.

אם אתם מוצאים את עצמכם מזדהים עם דבריו של איתמר או להיפך, מרגישים שהזווית שלכם שונה לחלוטין – אתם מוזמנים לקפוץ לבית ליבלינג לשיחה על גבולות ועל הקיום. "אני רוצה שאנשים יצאו עם תחושה שאין באמת שני מקומות. אין קטבים. החלוקה היא רק אצלך, ואתה מבין את זה רק כשאתה חוצה את הגבול. זה בעצם ניסיון לראות את האחדות אחרי הכל".

השגרירות פועלת במסגרת תערוכת "כנס בית הספר של העיר" בבית ליבלינג. נעילה: 5/9/20

Itamar Banai
Liebling Haus -The White City Center – בית ליבלינג – מרכז העיר הלבנה
The School Of Visual Theater ביה"ס לתיאטרון חזותי

כתבה: דנה פטרוב, מערכת מדינת ירושלים

הפוסט תערוכה חדשה: שגרירות ירושלים בתל אביב הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

בפריז לור למדה בסורבון וחייתה חיי סטודנטית בתקופה הסוערת והמהפכנית של מאי 68, אבל בתוך כל זה עדיין חלמה על עלייה לארץ ועל ירושלים. "עלינו מתוך אידיאליזם, לא מתוך חשש מאנטישמיות", היא מספרת. "חשבנו שנדבר רק עברית בינינו. טאבולה ראסה. בסוף דברים היו יותר קשים משחשבנו. רוב הצרפתים הלכו למרכזי קליטה ואנחנו לא כי בעלי היה תושב חוזר. אז הרגשתי מבודדת מהסביבה. בסוף תמיד מצאנו את עצמנו מדברים צרפתית. בימים האלו גילה עוד הייתה בהקמה – לא היו חנויות, הבתים רק הוקמו. עכשיו אני אוהבת מאוד את גילה. יש לי תמיד נוף יפה מהחלון: רואים את גילה, את בית לחם, את בית ג'לאא. לפעמים אפשר לשמוע תפילות משלושה צדדים ואז מרגישים במרכז העולם".

לאחר שסיימה את לימודיה בסורבון, לור החלה לעבוד בהוראת ספרות ופילוסופיה – מקצוע שדרש הסבה עם העלייה לארץ. "ראה לי שהגענו קצת מפונקים", היא אומרת. "חשבנו שנקבל כל עבודה שהייתה לנו בצרפת. היה לנו קשה למצוא עבודה ככה". לבסוף לור החלה ללמד צרפתית, וכיום יש לה תלמידים מכל רחבי העיר ומכל שכבות הגיל. "לימדתי בבתי ספר ובשיעורים פרטיים, דתיים וחילונים, ממזרח וממערב העיר. אנשים לומדים בשביל בני זוג ובני משפחה, מתוך עניין בתרבות ובהיסטוריה, לפעמים מתוך כמיהה לצרפת שכבר חלפה – בשביל סרז' גינזבורג, שארל אזנבור, איב מונטן. הייתה לי תלמידה שאמרה לי שהיא טסה לפריז 26 פעמים, רק כי היא אוהבת את העיר. אנשים לומדים אנגלית בשביל עבודות ומבחנים, אבל הם לומדים צרפתית מתוך הרגש".

"בסופו של דבר, נשארתי מאוד צרפתיה", היא אומרת. על שבעת ילדיה, לעומת זאת, היא אומרת שנטמעו לגמרי. "אבל לא הייתי יכולה לדמיין את עצמי גרה במקום אחר. ירושלים כל כך מיוחדת, ויש לה את האור שלה. בערב, כשהאור יורד ומשתקף באבנים, אין בשום מקום בעולם אור כמו בירושלים".

כתבה: מאיה ליבנה

הפוסט התאהבתי בירושלים: כל הדרך מפריז הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.