הוועדה דורשת מהמועמדים להצהיר על השתייכות מגזרית לפי קריטריונים של השכלה. סעידוב כתב בעמוד הפייסבוק שלו כי "כבעל השכלה תורנית בישיבות "תומכי תמימים" של חב״ד  – הצהרתי על השכלתי התורנית המאפיינת אותי כחרדי על פי הגדרות הוועדה."

סעידוב הוא המועמד היחיד שהוועד פסלה על קריטריון זה, וכתבה בנימוק: ״על אף שמר סעידוב עומד בתנאי נוסח ההצהרה לפיה הינו חלק מהציבור החרדי, הוועדה איננה מאשרת את מועמדותו כנציג הציבור החרדי.״

סעידוב לא מהסס ומבטיח לערער ולנצח, "אל דאגה. אני אתמודד. לא הגיוני לפסול מועמד בגלל שהצהיר אמת. לא הגיוני שפקידים יקבעו זהות קהילתית, לא מתקבל על הדעת שהממסד העירוני יקדם מחלוקות בתוך השכונות. עשייתי החברתית בשכונה ובעיר מוכיחים את ההיפך: עשייה למען הכלל ללא קשר לזהות מגזרית. כך צריך לפעול במסגרות השכונתיות. לחבר בין קהילות ולא להפריד".

הפוסט מיהו חרדי על פי עיריית ירושלים? הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

השבוע נמליץ על אירוע יוצא דופן שמשלב טריוויה, ניווט וכושר. זהו מירוץ נושא פרסים בקבוצות של 4 משתתפים המתרחש במגוון שכונות בעיר. כל יום, בשכונה אחרת. מוזמנים לקרוא עוד פרטים כאן!

איך לשמור על כושר בשכונה?

עיריית ירושלים מקדמת פרוייקט שישמור על הגוף שלכם רענן והשרירים חזקים עד שיפתחו חדרי הכושר.

אימונים עם מאמנים מקצועיים בכל שכונות העיר עד 20 משתתפים.המקום על בסיס פנוי, האימונים יתחילו בכל חצי שעה עגולה למשך חצי שעה הפעילות תתקיים בקפסולות, בהתאם לתו הסגול, יש להגיע עם בגדים ונעלי ספורט. הכניסה למתקני הכושר מגיל 14 ומעלה. חובה למלא הצהרת בריאות בכניסה, יש להגיע 10 דקות לפני כדי למלא את הטפסים הנדרשים גן כושר – בין השעות 22:00-17:00 בכל השכונות אימוני ריצה וכוח, בין השעות 22:00-20:00 כל השכונות: קריית יובל – רחוב שטרן, ליד מגרשי הדשא הסינטטי, אורנים – צומת אורנים על פארק המסילה, גן גדעון – רחוב גדעון, פסגת זאב – במתקני הכושר שצמודים למינהל הקהילתי (משה דיין 101) הפעילות אינה כוללת את ימי שישי-שבת.

לפרטים נוספים

הפוסט מה לעשות השבוע בירושלים? הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

ברור שלא. אבל ערוץ 20 קבעו רף תחתון חדש לצביעות עיתונאית שבוע שעבר כשניסו לרמוז לקונספירציה נוצרית בהסכמת ראש העירייה.

נשמע מגוחך? עוד לא שמעתם כלום.

נתחיל מגרסת החרטטן: אמיר אטינגר, כתב ערוץ 20, אשר לקח את הביטוי זנב לאריות קצת יותר מדי ברצינות גילה תגלית חשובה: בגן בלומפילד מוצב פסל של אריה. עד כאן, שלג דאשתקד. אלא מה: נכון לשבוע שעבר מסתבר שהפסל הוא יצירה של אמן נוצרי אוונגליסט ומטרתו לפתות ילדים קטנים לשחק בו וכך להדבק בנצרות.

איך עיריית ירושלים נתנו לפסל כזה לעבור אתם שואלים? מזל שערוץ 20 נכנסו לעומק הדברים וחקרו את הפרוטוקולים הפתוחים לציבור של ישיבות ועדת האומנות במרחב הציבורי, שבהם — לטענתו של אטינגר התקבלה ההחלטה על הצבת הפסל "תוך הונאה של חברי הוועדה והסתרה מראש העיר משה ליאון". אטינגר הראה ציטוטים של פלר חסון נחום, יו"ר הוועדה, אשר "נתמכת על ידי הקרן החדשה ושותפה בארגונים שמקושרים לנצרות" ושל לורה ורטון מסיעת מרצ.

עד כאן סיפורי נרניה.

הנה העובדות. מדובר בפסל שניתן במתנה לירושלים על ידי האמן מקס גריינר, אכן אוונגליסט. הפסל שהה שנתיים בבית שמש לפני שקיבל שיבוץ (שנידון במשך שלוש ישיבות שונות בעיריה) לגן בלומפילד. באתר שלו גריינר לא מסתיר את היותו אוונגליסט ואת ההשראה הדתית שלו. כפי שגבריאלה רוזנשטיין חשפה בטוויטר, לא רק שהרקע הנוצרי של הפסל לא הוסתר, אלא נאמר ונידון מפורשות בפרוטוקל ממנו אטינגר מצטט ועותק נשלח לראש העירייה כדי ליידע אותו. במילים אחרות: לא היתה הסתרה, ואטינגר הונה את הציבור כשטען שנעשתה פה פעולה במחשכים.

האמת היא שסביר שליאון לא התנגד למתנה אוונגליסטית, כי למדינת ישראל, ובמיוחד ליוסי דגן ראש מועצת יש״ע, וראש הממשלה בנימין נתניהו, יש יחסים אינטימיים עם נוצרים אוונגליסטים. סרט חדש בשם ״עד סוף העולם״ אשר יצא השבוע בפסטיבל דוק אביב ומדבר על היחסים העמוקים בין האוונגליסטים וישראל. למשל, האוונגליסטים — אשר מהווים כ-25% מכוח הבחירה בארה״ב — הם אלו אשר דחפו את ממשל טראמפ להעביר את השגרירות לירושלים.

למה? מפני שהעברת השגרירות היא סימן נבואי חשוב מתוך מפת הדרכים האפוקליפטית-משיחית בה הם מאמינים ואשר הם מנסים להחיש.

ארגון נוצרים למען ישראל, מונה למעלה מתשעה מיליון חברים ומהווה אחד מהגופים הפילנטרופיים הגדולים אשר תורמים לישראל. וכמובן שכל מי שהיה בכיכר החתולות ראה את המקרן המפלצתי של מוזיאון ידידי ישראל אשר הוקם על ידי מייק אוונס. המוזאון נועד לספר את סיפורם של ציונים נוצרים, ועל פי הנרטיב במוזאון מחוללי הציונות היו בכלל נוצרים פרוטסטנטים.

רגע לפני שערוץ 20 יוצאים בחשיפה מטורפת על כך שבכנסיית הקבר יש פסלים של ישו, אנחנו רוצים לגלות לכם סוד.

גם היום, נוצרים גרים בירושלים, במזרח העיר ובמערבה, ורואים בחייהם כאן הגשמה של אמונה נוצרית. יש כמובן גם קהילה של יהודים משיחיים בישראל אשר מונה כ-20 אלף אנשים, מתוכם רבע מתגוררים בעיר ומלבד בית ספר משיחי אחד, רובם לומדים עם יהודים או ערבים בבתי ספר ממלכתיים כגון הליד״ה ומקיימים אירועים קהילתיים בהם שרים שירים משיחיים בשלל שפות.

אם אתם לא פוחדים מאריות נוצרים ולא מעיתונאים שמנסים לגרוף רייטינג לא מבוסס על הגב של ירושלים, הצטרפו אלינו. בתרבות, בפוליטיקה עירונית ובחיבור בין קהילות – אנחנו כאן בשבילכם. כאן כדי לבדוק ולשאול, כאן כדי לעשות מהפכה מקומית בתקשורת.

כתבה: מאיה ליבנה
צילום תומר זמורה

הפוסט קונספירציה נוצרית בלב ירושלים? הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

"החשש המרכזי שלי מהשנה הבאה הוא חוסר הוודאות", מספרת רכזת שכבה י' בתיכון לאומנויות, מיכל טל-אל. "פתיחת שנת הלימודים היא תעלומה. אני שומעת שיש כל מיני תוכניות איך לחזור לשגרת הלימודים ומודה שלא לגמרי ברור לי איך זה ייראה בפועל".

למרות ששנת הלימודים החדשה נמצאת ממש מעבר לפינה, רק בימים האחרונים חלק מבתי הספר שלחו לצוותים את מערכות הלימודים ה"היברידיות", המשלבת הוראה פיזית והוראה מקוונת. בחלק האחר עדיין לא ברור כיצד תראה שנת הלימודים, והבלאגן גדול.

על פי התוכנית שהציג משרד החינוך, קבוצות הלימוד לא ימנו יותר מ-18 תלמידים, ותנועת הצוות והתלמידים תוגבל בין חמש קבוצות בלבד. מספר הבגרויות יצומצם, וכך גם החומר הנלמד לקראתן.

איך מיישמים את כל זה? לא ברור. נשות ואנשי חינוך בעיר חוששים שלא ניתן לאכוף את ההנחיות בתוך בתי הספר לאורך זמן, וגם כאשר הצוות מצליח להקפיד – התלמידים ומשפחותיהם לא בהכרח מקפידים עליהן מחוץ לבית הספר. כך נוצר מצב אבסורדי, בו תלמידים שהופרדו במהלך יום הלימודים לקבוצות למידה מרוחקות, נכנסים בסוף היום לרכב אחד ונוסעים הביתה ביחד.

יש גם מי שמוצאים נקודות אור במצב החריג. גילי שילה, מנהל בית הספר הניסויי בעיר, רואה בהנחיות החדשות את הרע במיעוטו ואפילו מברך על טווח הפעולה הרחב שמתאפשר לבתי הספר בעקבות המתווה: "יש לנו הרבה חופש פעולה, וגם ליווי ותמיכה מהפיקוח המחוזי וממנח"י. לי למשל, חשוב לשים דגש על הצטרפותם של תלמידי שכבה ז' לבית הספר, לכן בשבועות הראשונים הם יגיעו מידי יום לבית הספר, ובשאר השכבות נצטרך לגלות יותר גמישות", הוא מספר. "צריך גם להתחשב בבתי הספר האחרים ולעמוד איתם בתיאום, אי אפשר שאנשים יגידו 'למה ההוא מהניסויי עושה ככה וזה עושה ככה?'".

האם מוסדות החינוך הרבים בעיר אכן יצליחו לתאם ביניהם? תשובה שלילית לשאלה זו עלולה להיות בעיה חמורה למשפחות בהן הילדים לומדים במוסדות חינוך שונים. נילי, אם לחמישה, מספרת על ההכנות לקראת החזרה ללימודים: "בבית הספר היסודי אני שותפה ל'ועדת קורונה' ומשם אני מקבלת מידע על מה שעתיד להיות, את המידע על החטיבה והתיכון אני מקבלת מהתקשורת." על אף חוסר הוודאות, נראה שהחזרה עצמה מבורכת. "ברור לנו שחייבים להמשיך לחיות וחלק מהחיים זה ללכת לבית הספר. במידה ונרגיש בטוחים מבחינה בריאותית, נשלח את הילדים בשמחה".

החזרה ללימודים בחודש מאי האחרון הייתה ניסיון עירוני כואב ששיאו באירוע ההדבקה בתיכון הגימנסיה העברית ברחביה: כמעט עשירית מצוות ותלמידי בית הספר אובחנו כחיוביים לנגיף הקורונה. בית הספר נאלץ לסגור את שעריו והחשש להדבקה המונית הכניס לבידוד גם תלמידים רבים מבתי ספר אחרים שנפגשו עם תלמידי הגימנסיה. רבים מהם סיימו את שנת הלימודים מרחוק. "שנה שעברה סיימתי לחנך כיתה י"ב, והיה סיום ממש לא פשוט, אפשר לומר אפילו טראומטי", משתפת מיכל טל-אל. " להיפרד מתלמידים אחרי שלוש שנים בזום, בלי חיבוק ונשיקה, זה פשוט קשה".

למרות החששות וחוסר הוודאות, מאות אלפי תלמידים בירושלים מתרגשים לקראת פתיחת שנת הלימודים – וכך גם הוריהם, שמצפים לקצת חופש בעצמם אחרי חודשים ארוכים בלי מסגרות לילדים.

מה דעתכם – האם החזרה ללימודים שווה את הסיכון, או שפתיחת השנה הייתה צריכה להידחות? ספרו לנו בתגובות!

כתב: תומר דויטש

הפוסט חוסר הוודאות חוגג: ברוכים הבאים לכאוס של פתיחת שנת הלימודים הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

לפי הפוסט של המנהל האמנותי גילי לוי, במילים האלו ממש סגן ראש העירייה אריה קינג איים עליו אחרי שהכה אותו בעודו על הרצפה. לוי הלך היום למגרש הרוסים במטרה להגיש תלונה רשמית גד קינג על האלימות נגדו ועל הסתה כנגד אזרחים ברשתות. הוא הופנה למרחב מוריה, שם מרכזים את הטיפול בתלונות על אלימות משטרתית, ויגיש את התלונה מחר.

במקביל, מתכוון לוי להתלונן על התבטאויות של קינג ברשתות החברתיות, ולבקש לחקור את הקשר ביניהן לבין מקרי אלימות של פעילי ימין נגד מפגינים.

אריה קינג מסר בתגובה כי הוא נחלץ לעזרת שוטר במצוקה:

למה הדבר דומה? עבריין פורץ לדירה, באותה השעה, חברו ושותפו של העבריין ממתין לו מחוץ לדירה במטרה לסייע לו במנוסתו מזירת הפשע.

אזרח עובר בסמוך לזירת הפשע ושומע את בעל הבית זועק לעזרה והאזרח מזהה את ההתרחשות ומחליט ברגע שהפורץ נכנס לרכב, לגרום לפנצ'ר ברכב של הפורצים במטרה למנוע את מנוסתם.

מצד אחד-פגע ברכוש הזולת.

מצד שני- מנע את בריחת העבריינים.

כל שנותר לשאול, מה אתה היית עושה?

גילי לוי, הפריע לקצין משטרה בעת מילוי תפקידו, זאת שעב שהקצין ניסה לעצור מפגין וגילי וחבריו ניסו בכוח למנוע את המעצר.בכך גילי עבר על חוק העונשין.

גילי לוי, השתמש בגופו ,תוך הפעלת כוח, יחד עם אחרים, כלפי קצין משטרה, החוק מגדיר זאת כמעשה פשע ובכך גילי עבר על חוק העונשין.

הקצין קרא לעזרה לשוטרים שהיו במרחק מה ממנו, לנוכח ארבעת המפגינים עימם נאלץ להתמודד.

כן, אני מצפה שכל אזרח יסייע לשוטר, בוודאי לשוטר שנמצא במצוקה מספרית אל מול פורעי חוק ושוטר שזקוק וקורא לעזרה.

מיותר לציין, כל מי שצפה בוידיאו שמתעד את האירוע, יוכל להתרשם שדווקא גילי הוא זה שפנה אלי לאחר שעמד על רגליו ותקף אותי.

בטוחני שהמשטרה תנצל את ההזדמנות ותעצור את גילי לוי בגין הפרת החוק מצדו ובגין התקיפה שתקף אותי , רק משום שסייעתי לקצין משטרה למלא את תפקידו.
אני מציע ללכת לפוליגרף. אם ימצא שאמרתי כדבר הזה לגילי, אתרום 100,000₪ לקריים מיניסטר. נלך לכל מכון פוליגרף שגילי יבחר.

כאמור, התלונה הרשמית תוגש מחר במרחב מוריה. נמשיך לעקוב אחרי הסיפור ולהביא לכם דיווחים.

הפוסט תוגש תלונה רשמית במשטרה כנגד אלימות מצד סגן ראש העירייה אריה קינג הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

לפני כחודשיים, דויטש העלה פוסט לקבוצת נחלאות וכתב: "אני מרגיש שיש המון נושאים שמאוד קשה לדבר עליהם בתור גבר והייתי שמח לפגוש, להכיר ובעיקר להקשיב לגברים אחרים שרוצים לחלוק… לבכות ואולי להתחיל להוריד קירות שבנינו במהלך כל החיים".

ההיענות הייתה מרשימה ומגוונת: למפגשים שהתקיימו הגיעו גברים רווקים וכאלה שבזוגיות, אבות לילדים, סטרייטים ולהט"בים, דתיים וחילונים, ואחוזים גבוהים במיוחד של דתל"שים.

"בהרבה מובנים, אנחנו במצב חירום. גברים מתאבדים במספרים הרבה יותר גבוהים מנשים, והם לא רק רוב הפושעים של פשעים אלימים, אלא גם רוב הקורבנות", הוא מסביר. "גם השירות בצבא זה דבר מאוד טראומתי, ואנחנו לא מדברים על הטראומה הרגשית בכלל. לכל הדבר הזה יש גם השפעות אישיות, שהן מעבר להשפעות החברתיות."

המפגשים, שהכניסה אליהם מותרת לגברים בלבד ומותנית בהסכם סודיות בין המשתתפים, מיועדים ליצור מרחב בטוח עבור המשתתפים – כזה שמותר להגיד בו את כל מה שעל הלב.

מה קורה במפגשים האלה? על הנחיית הדיון מופקדים מנחים חיצוניים, שמגיעים לרוב מתחומי המגדר והטיפול. הנושאים שעולים לדיון הם מגוונים, וכוללים בין היתר עיסוק בשאלות של אבהות, מערכות יחסים, מיניות גברית ועוד. המטרה היא לתת במה לדיון, לצד כלים לפיתוח אישי ותחושת קהילה.

דויטש מספר על מפגש טעון במיוחד, במהלכו התבקשו המשתתפים להיכנס לנעלי האבות שלהם, ולענות על השאלה – אם אבא שלך היה מציג אותך בפני אנשים זרים, מה הוא היה אומר עליך? "תמיד כשאומרים שהולכים לדבר על אבא זה "הולי שיט"", הוא אומר. "אבל אחרי המפגש התקשרתי לאבא שלי ודיברתי איתו שעתיים בפלאפון. הבנתי דברים מסוימים על המיניות שלי, על המטען שאני שומר, דברים שלא אמרתי לאבא שלי והבנתי שהוא לא מכיר בי".

אחד הנושאים המשמעותיים שהמפגשים נוגעים בהם הוא נושא ההורות. "הרבה גברים לא יודעים איך לקחת חלק בהורות, זה לא שהם לא רוצים. כילד אני לא קיבלתי בובות, לא קיבלתי כלים איך לגדל בני אדם. רוב האבות היום לא קיבלו כלים להורות. כנראה שלא יהיו לי את הכלים שיהיו לאשתי לעתיד, ואני צריך ללמוד אותם."
בימים אלה מחפשים במיזם מקום חדש וקבוע לקיים בו את המפגשים, שמתקיימים בינתיים במרפסת של מוסללה בבניין כלל. בנוסף, מתנהל חיפוש אחר מקורות מימון שיאפשרו להפחית את עלויות ההשתתפות העצמית.

לדבריו של דויטש, השאיפה היא שהתופעה תתרחב, ושאנשים יקימו עוד ועוד מעגלי שיח שייתנו מענה רגשי לגברים. "מספר הגברים שרוצים לדבר גדל בכל יום, ומי שלא רוצה עדיין כי זה מפחיד אותו – אז אנחנו נהיה שם כשהוא יהיה מוכן", הוא אומר. "ואם גבר אחד פחות יתאבד בזכות הדבר הזה, או שעוד גבר יבחר לא לנהוג באלימות כלפי נשים כי יש לו כלים להתמודדות, אז זה עשה את שלו".

אסל"י – ארגון 'סרט לבן' ישראל
מכנה משותף
גלויה
להיות גבר
גברא: מעבדה לגבריות עכשווית

כתבה: דנה פטרוב, מערכת מדינת ירושלים
צילום: פרטי

הפוסט אנחנו במצב חירום: הגברים הירושלמים פותחים הכל הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

1. הסוטה עם המצלמה:
הבילוי של נעם שוסטר-אליאסי בבר הסירה הפך ברגע אחד מערב נעים לסיוט. "הלכתי לשירותים, נכנסתי לאחד התאים ואחרי כמה שניות הסתכלתי אחורה וקלטתי יד מחזיקה טלפון ומצלמת אותי דרך החריצים שבין התאים. לא סתם מצלם אותי, מכוון זוויות הסוטה כדי לתפוס בדיוק את הסטייה החולנית שלו. אינסטינקט מיידי – פחד, כמעט קפאתי ואז הסתרתי את עצמי ותוך כדי שלחתי את היד שלי להסתיר את העדשה שלו, לדחוף את הטלפון שלו רחוק ממני".

הגבר המטריד הספיק לברוח לפני שנעם יצאה מהתא. "הלכתי ללני, אחד מהבעלים של הסירה, וברגע שלני הבין מה קרה הוא עצר הכל". לני בוס גילה מי המטריד, וכשהיא מצוידת במידע, נעם הלכה להגיש תלונה במגרש הרוסים.

"פחדתי לפני שנכנסתי לחקירה עכשיו אבל חשבתי על כל הנשים שאולי הוא צילם באותו ערב, חשבתי על לאן הסוטה הזה שלח את הסרטונים שלנו, חשבתי על כל הנשים שמפחדות להתלונן על כל המקרים היומיומיים, הגדולים הקטנים והחוזרים ובכולם צריך לטפל, אי אפשר לשתוק".
בסירה, אגב, מסרבים לקבל מחמאות על התנהלותם. "אף על פי שזה בהחלט נחמד לקבל כאלו מילים חמות ומפרגנות כמו שזכינו לקבל מנעם היקרה, זוהי לחלוטין חובתנו", כתבו בעמוד של הבר. "עצוב שזה כנראה לא כזה מובן מאליו בישראל 2020".

2. כפרה על הברמן
נוי זיו הגיעה ל"רוסטרס" דווקא כי רצתה קצת זמן לבד, והביאה איתה מחברת לכתוב ולצייר בה. היא מספרת על גבר זר שניגש אליה ופתח בשיחה. "בהתחלה זה מחמיא וגם קצת מעורר חשד, אבל סך הכל הוא נראה טוב והתעניין גם במה שציירתי", היא מתארת. "קצת חששתי אבל השיחה לא הייתה על חיי הפרטיים אז זה בסדר, לקצת זמן. הוא התחיל לשאול עוד שאלות: איפה אני גרה, איפה אני ישנה הערב, אם אני רוצה לשתות עוד על חשבונו וכו'".

השיחה החלה לתפוס כיוון שנוי לא התכוונה אליו, ומי שעזר לה להחלץ מהמצב הוא הברמן. בדיסקרטיות, הוא נתן לה פתק שבו נכתב: "היי, אם את מרגישה מוטרדת ממנו ישר תרימי את היד כאילו את מבקשת חשבון ואני אדאג לזה שהוא יעוף מפה ולא יטריד אותך. פה תמיד לשמור עליך, צוות הרוסטרס".

"כל כך חיכיתי לאיזה ישועה ומישהו שיציל אותי מהסיטואציה שאליה נכנסתי", מספרת נוי בפוסט. "אז הרמתי את היד כאילו אני צריכה חשבון והברמן הגיע ובדרך ג'נטלמנית פשוט גרם לבחור הזה לעזוב אותי".

במצב אחר, ייתכן שהמקרה הזה היה נגמר בכך שנוי הייתה קמה והולכת – במקרה הטוב – והיום שלה היה נהרס. ההתנהלות הרגישה של הברמן ב"רוסטרס" סייע למנוע את המצב הזה, ואולי אף מצבים גרועים יותר.

יש לנו דרך ארוכה לעבור בתחום של בטחון נשים במרחב הציבורי בירושלים, ולכן גם חשוב לעודד ולהרים למי שפועל נכון. מכירים סיפורים נוספים של נשים, גברים, עסקים או ארגונים שידעו להגיב נכונה? נשמח אם תספרו לנו על זה בתגובות!

Sira
לילה טוב
Roasters
Noam Shuster-Eliassi

הפוסט בתי עסק ירושלמים מציגים: ככה מתמודדים עם הטרדות מיניות הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

ההכרזות על ההסכם בין ישראל לאיחוד האמיריות כללו הצהרה מפורשת מטעם מדינת המפרץ ולפיה אחת המטרות העיקריות של ההסכם היא לאפשר למיליוני מתפללים מוסלמים להגיע דרך האמירויות לירושלים, כדי לפקוד את האתרים המקודשים לאסלאם ובראשם כמובן מסגד אלאקצא.

אלא שבתגובה להכרזת איחוד האמירויות, המופתי של ירושלים, שיח' מוחמד חסין, התראיין לטלוויזיה הפלסטינית ופסק כי חל איסור חמור על מוסלמים המגיעים מהאמירויות להגיע להתפלל במסגד אלאקצא. מבין הצידוקים ההלכתיים שהביא, התייחס המופתי לפסק הלכה משנת 2012 המתיר למתפללים לעלות לירושלים ולמסגד אלאקצא במסגרת תנאים מסוימים, והדגיש כי נורמליזציה אינה נמנית עם התנאים הללו. מאז מהדהדים דבריו של המופתי בסוכנויות הידיעות של מדינות האסלאם, ובמיוחד אלו המתנגדות להסכם. כך פרסמה שבוע שעבר (חמישי) סוכנות הידיעות הבולטת באיראן IRNA את דבריו של המופתי, לצד ידיעה המעלה על נס את ערכו הדתי של מסגד אלאקצא גם בעיני האיראנים השיעים, וכן ואת המאבק לשחרורו, יחד עם איזכור הצתת המסגד לפני -51 שנים על ידי גבר אוסטרלי בשם מייקל רוהאן ב-21 באוגוסט 1969.

בחזרה להווה: תגובות נגד לדבריו של המופתי מטעם גורמים מוסלמיים לא איחרו לבוא. חכמי הלכה מאיחוד האמירויות, ואף ממוסד ההלכתי הסוני המוביל אלאזהר שבמצרים, דחו מכל וכל את פסיקתו של המופתי. לטענתם, פסיקתו משוללת כל תוקף ויסוד הלכתי, שכן רק לאללה או לנביא מחמד המעמד לאסור על מוסלמים באופן כולל להתפלל במקום מקודש. חלקם אף הסתייעו בתקדים היסטורי מזמנו של הנביא מוחמד, שלא אסר על עלייה לרגל לכעבה במכה כאשר זו הייתה תחת שליטתם של פוליתאיסטים. קושי נוסף בפסיקתו של המופתי עולה מכך שהאיסור נגד האמירויות הוא ספציפי, אך נשען על בסיס כללי של לאום, ועל כן ניתן להשליכו גם על לאומים נוספים שכבר שנים מקיימים יחסים בילטרליים או הסכם שלום עם ישראל, כגון קטר, טורקיה, ירדן ומצרים.
הגורמים הדוחים את פסיקת המופתי דורשים להגביל את תחום הפסיקה בעניין התפילה בירושלים למישור ההלכתי-דתי, ולהדיר ממנו כל שיקול פוליטי שמונע מאינטרסים אישיים.

האמנם אפשר להפריד בין דת ופוליטיקה או שפסקי הלכה לעולם יהיו מושפעים מפוזיציה? האם זה ייצור תקדים גם בנוגע ליהודים?

כתב: יונתן נגב

הפוסט פסקת המופתי: אין כניסה לאל-אקצא למתפללים מהאמירויות הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

"עיריית ירושלים מאוד שמרנית בנושא", מספרת יאנה מיליניבסקי, מדריכת סיורים בעיר. "ביד אחת מוחקת וביד שני ממסדת – מזמינה אנשים לצייר במסגרת פרויקטים של העירייה, כמו קצוות אורבניים ברחוב שושן. ככה יותר משתלם לאמנים לעבוד דרך העירייה ופחות ליצור דברים עם מסר חברתי או פוליטי. העירייה גם מוחקת הרבה וזה מוריד מוטיבציה. למשל ב-2017 הסירו בלי סיבה יצירה של ברוקאן פינגאז החיפאים, שהם עשו בחינם בזמנו ברחוב אלישר. אחר כך התברר שהיום יצירה כזו שלהם תעלה אלפי שקלים". בנוסף, מילינבסקי מציינת שאמנים רבים נמנעים מראש מלצייר אמנות רחוב על אבן ירושלמית: "זה ביג נו-נו".

בעמותת ועדת קישוט, קולקטיב אמנים מקומי ששם לעצמו למטרה לעטר מרחבים ציבוריים מוזנחים בעזרת אמנות, מסכימים עם הקביעה. העמותה פועלת בשיתוף עם העירייה או עם בעלי הנכס שהקירות שייכים להם. "יש כאן המון קירות שהם מאבן ירושלמית ואי אפשר לעשות עליהם התערבות, אז גם ככה יש מעט מאוד שטחים שמתאימים לגרפיטי", מסביר מנהל העמותה, מתן מזרחי. לדבריו, יצירה של אמנות רחוב בירושלים היא מאתגרת במיוחד כשזה מגיע לתוכן של היצירות. "קשה לייצר תוכן שיכול להיות שנוי במחלוקת – היפר צבעוני, או דמויות של נשים. אנחנו כל הזמן מנסים להתאים את התוכן למי שנמצא שם", הוא אומר ומוסיף, "המטרה שלנו היא שכולם ירגישו בנוח במרחב הציבורי. בירושלים זה באמת אתגר, תמיד מגיעים עם חלום נורא גדול ואז מצטמצמים למשהו שכולם יכולים להרגיש לכם בנוח".

עבור אמני רחוב שמעדיפים לעבוד באופן מחתרתי, האתגרים הם אחרים. "עבודה פוליטית חתרנית נמחקת תוך כמה שעות, ולעומת זאת איור של פרצוף יישאר", מספר אמן הגרפיטי ITA. "היה עבודה שעבדתי עליה כל הלילה ותכננתי לצלם על הבוקר, וכשהגעתי בבוקר היא כבר לא הייתה. העירייה מעבירה את הכל – עמודי חשמל, מדרכות, לספקטרום של אפור, וחשוב שנמלא את העיר במסרים מגוונים".

אמנות רחוב אקטיביסטית בירושלים היא נדירה, אך היו גם יצירות כאלה. למשל, העבודות של "ג'רוזלם ארט", קבוצה של פעילים ופעילות ממזרח וממערב העיר שפעלה לפני מספר שנים. "זה היה בזמן אינתיפאדת הסכינים ורצינו ליצור תכנית דיאלוג", מספרים פעילים שהשתתפו בפרויקט, במסגרתו בוצע ציור קיר בעיר העתיקה. "ניקינו את המרחב מזבל ועשינו ציור קיר של שמלה ירושלמית פלסטינית עם הצבעים של הרובעים והקהילות של העיר העתיקה. זה היה הרקע לשאר האירועים שעשינו שם."

פרויקט אמנות רחוב נוסף בתחום הדיאלוג והשותפות הוא ציור הקיר במגרש כדורגל בבית צפאפא. היצירה בוצעה בתמיכת העירייה על ידי אוהדי הפועל ירושלים (אז קטמון), פרויקט האוהדים של איינטרכט פרנקפורט ואמנים מבית צפאפא ומשאר הארץ. "ציירנו יציע של אוהדים מאחורי שער, כשהמסר המרכזי היה שהכדורגל שייך לאוהדים", אומר האמן אורן פלד, שהשתתף בפרויקט. "זה לא היה כזה פשוט כי העירייה לא רצתה שנעשה דמויות נשיות ובכל זאת עשינו".

אם רוצים למצוא אמנות רחוב פוליטית וגרפיטי בעל אופי מחאתי, עדיף לחפש אותם במזרח העיר – שם מדובר בתופעה נפוצה בהרבה. בנוסף, על בתי מזרח ירושלים אפשר לראות לפעמים עיטורים טיפוגרפיים שמסמלים כי מדובר בבית שתושביו עלו למכה.

אז מה דעתכם? האם יש צורך ביותר אמנות רחוב בירושלים, או שדווקא עדיף להשאיר את קירות האבן הירושלמית כמו שהם?

כתבה: מאיה ליבנה
צילום: מימין – באדיבות ועדת קישוט. משמאל – מערכת מדינת ירושלים
Yana Milinevsky
ועדת קישוט – Urban Deco
Broken Fingaz Crew
הפועל ירושלים מועדון אוהדים – Hapoel Jerusalem FC W

הפוסט אמנות רחוב "מותרת" ו"אסורה"? הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

יותם געש, התושב המדובר וסטודנט באוניברסיטה העברית, כתב פוסט שמתאר שלב אחר שלב את ההשתלטות על המבנה באישון לילה, ופתיחת ישיבה של "חברון החדשה" – אותה "חברון החדשה" שפונתה ממבנה בבית הכרם בדצמבר 2019 בגלל שלא עמדה בתקנות הבטיחות הנדרשות. הפוסט המלא מובא כאן:

"אני מתגורר מזה שנה ברחוב גד בשכונת בקעה בירושלים. בסופ"ש האחרון נוכחתי לדעת כי שכנים חדשים נכנסו לבניין ממול. הבניין בבעלות קרן הפנסיה של הסוכנות, והוא שימש בימי שגרה כהוסטל ומרכז פעילות לצעירים מחו"ל בתוכניות של הסוכנות היהודית. בשל הקורונה והעדר הטיסות הבניין היה סגור ברובו בחודשים האחרונים.
בסוף השבוע שעבר הגיעה קבוצה של חרדים ליטאים לסקור את הבניין. עד כה טוב ויפה, אם כי דרך ההתנהלות שלהם הייתה תמוהה במקצת. בשעות הקטנות של הלילה במוצאי שבת הגיעו לרחוב משאיות עם ציוד רב, והחלו עבודות שיפוץ מסיביות במתחם. הדבר נעשה ללא שום תיאום עם גורמי השכונה, העירייה, וללא שום אישור. אתמול עשינו בירורים להבין את פשר הדבר, וגילינו שמדובר בהשתלטות: שכנינו החדשים מתכוונים להקים במתחם ישיבה של "חברון החדשה", לצד מוסד לימוד של תלמוד תורה.

הדבר נעשה ללא שום תיאום. הקמת מוסד לימוד הוא תהליך שלא קורה ביום אחד או בשבוע אחד, וכאשר הדבר מתרחש באמתלה של "מבנה זמני" באישון לילה – עדיף לחשוד ולברר למה.

ישיבת חברון החדשה כך מסתבר אינה גוף הנוהג לפעול במישרין עם חוקי המדינה, שכן המבנה הקודם בו הישיבה שכנה פונה לאחר שלא עמד בתקנות הנדרשות לתפעולו.

אתמול ב"טקס חגיגי" שנערך לקראת חצות, החליטו השכנים החדשים להדליק זיקוקים בחצר – הרבה לאחר השעה המותרת לרעש לא סביר. התקשרנו למשטרה, שבתגובה ענתה כי העניין בטיפול.

היום התעוררנו לקול צעקות של כ-60 ילדי כיתות א-ב שהתחילו את שנת הלימודים החדשה. מיותר לציין כי אנשי הסגל והילדים לא עטו מסכות ולא שמרו על הנחיות הקורונה, בתקופה זאת שבה ירושלים מסומנת כעיר אדומה וכמוקד התפרצות של הנגיף.

פניתי הבוקר לנציג התעוררות אדיר שוורץ, הפועל למען תושבי השכונה ומנהל מאבק נגד פתיחת הישיבה בבקעה.

לא הגיוני כי מוסד לימודי יקבע עובדות בשטח ורק לאחר מכן ינסה לקושש אישורים. בין אם זה גן ילדים, בית ספר, מתנ"ס או ישיבה – זוהי התנהלות אגרסיבית ומזלזלת בחוק. אין דבר כזה פתרונות בזק ולא הגיוני שקבוצת אזרחים מסויימת תהיה מעל החוק".
***
מעיריית ירושלים לא נמסרה תגובה עד למועד פרסום הפוסט.
צילום: יותם געש Yotam Gaash

הפוסט האם הוקמה ישיבה חדשה בלב שכונת בקעה? הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.