1. הסוטה עם המצלמה:
הבילוי של נעם שוסטר-אליאסי בבר הסירה הפך ברגע אחד מערב נעים לסיוט. "הלכתי לשירותים, נכנסתי לאחד התאים ואחרי כמה שניות הסתכלתי אחורה וקלטתי יד מחזיקה טלפון ומצלמת אותי דרך החריצים שבין התאים. לא סתם מצלם אותי, מכוון זוויות הסוטה כדי לתפוס בדיוק את הסטייה החולנית שלו. אינסטינקט מיידי – פחד, כמעט קפאתי ואז הסתרתי את עצמי ותוך כדי שלחתי את היד שלי להסתיר את העדשה שלו, לדחוף את הטלפון שלו רחוק ממני".

הגבר המטריד הספיק לברוח לפני שנעם יצאה מהתא. "הלכתי ללני, אחד מהבעלים של הסירה, וברגע שלני הבין מה קרה הוא עצר הכל". לני בוס גילה מי המטריד, וכשהיא מצוידת במידע, נעם הלכה להגיש תלונה במגרש הרוסים.

"פחדתי לפני שנכנסתי לחקירה עכשיו אבל חשבתי על כל הנשים שאולי הוא צילם באותו ערב, חשבתי על לאן הסוטה הזה שלח את הסרטונים שלנו, חשבתי על כל הנשים שמפחדות להתלונן על כל המקרים היומיומיים, הגדולים הקטנים והחוזרים ובכולם צריך לטפל, אי אפשר לשתוק".
בסירה, אגב, מסרבים לקבל מחמאות על התנהלותם. "אף על פי שזה בהחלט נחמד לקבל כאלו מילים חמות ומפרגנות כמו שזכינו לקבל מנעם היקרה, זוהי לחלוטין חובתנו", כתבו בעמוד של הבר. "עצוב שזה כנראה לא כזה מובן מאליו בישראל 2020".

2. כפרה על הברמן
נוי זיו הגיעה ל"רוסטרס" דווקא כי רצתה קצת זמן לבד, והביאה איתה מחברת לכתוב ולצייר בה. היא מספרת על גבר זר שניגש אליה ופתח בשיחה. "בהתחלה זה מחמיא וגם קצת מעורר חשד, אבל סך הכל הוא נראה טוב והתעניין גם במה שציירתי", היא מתארת. "קצת חששתי אבל השיחה לא הייתה על חיי הפרטיים אז זה בסדר, לקצת זמן. הוא התחיל לשאול עוד שאלות: איפה אני גרה, איפה אני ישנה הערב, אם אני רוצה לשתות עוד על חשבונו וכו'".

השיחה החלה לתפוס כיוון שנוי לא התכוונה אליו, ומי שעזר לה להחלץ מהמצב הוא הברמן. בדיסקרטיות, הוא נתן לה פתק שבו נכתב: "היי, אם את מרגישה מוטרדת ממנו ישר תרימי את היד כאילו את מבקשת חשבון ואני אדאג לזה שהוא יעוף מפה ולא יטריד אותך. פה תמיד לשמור עליך, צוות הרוסטרס".

"כל כך חיכיתי לאיזה ישועה ומישהו שיציל אותי מהסיטואציה שאליה נכנסתי", מספרת נוי בפוסט. "אז הרמתי את היד כאילו אני צריכה חשבון והברמן הגיע ובדרך ג'נטלמנית פשוט גרם לבחור הזה לעזוב אותי".

במצב אחר, ייתכן שהמקרה הזה היה נגמר בכך שנוי הייתה קמה והולכת – במקרה הטוב – והיום שלה היה נהרס. ההתנהלות הרגישה של הברמן ב"רוסטרס" סייע למנוע את המצב הזה, ואולי אף מצבים גרועים יותר.

יש לנו דרך ארוכה לעבור בתחום של בטחון נשים במרחב הציבורי בירושלים, ולכן גם חשוב לעודד ולהרים למי שפועל נכון. מכירים סיפורים נוספים של נשים, גברים, עסקים או ארגונים שידעו להגיב נכונה? נשמח אם תספרו לנו על זה בתגובות!

Sira
לילה טוב
Roasters
Noam Shuster-Eliassi

הפוסט בתי עסק ירושלמים מציגים: ככה מתמודדים עם הטרדות מיניות הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

לכולם היה ברור מהרגע הראשון שהשם של הפאב יהיה "המפלצת", אבל לקחו שלוש שנים של אירועים נודדים עד שנמצא המקום בו הוא יוקם, ברחוב צ'ילה 8. עם השנים האוהל גדל כמעט כפליים, בר חדש נבנה והעיצוב השתנה, אבל דבר אחר נותר יציב: כמעט כל חלק בבר תופעל בהתנדבות על ידי הקהילה המקומית. להוציא את מנהל הבר דלב בר יעקב, כל הברמנים הם מתנדבים, והחברים בקואפרטיב תורמים את חלקם לא רק במשמרות על הבר אלא גם בנגרות, עיצוב, צילום וכל כישור שימושי אחר.

כדי להיחשב לחברים מן המניין, צריך לקנות מנייה בסכום של 1000 שקלים, או לשלם 300 ולהשלים את שאר הסכום ב-12 משמרות עבודה בבר. חברים בקואפרטיב יכולים לבחור ולהיבחר באסיפה הכללית, לקבל הנחות בבר, ולקיים אירוע פרטי בבר פעם בשנה. הקואפרטיב מונה כיום כ-190 חברים מקרית יובל ומהשכונות סביבה, וגם כאלה שעזבו את האזור אבל שמרו פינה חמה בלב לפאב המפלצת.

למעשה, גל ההצטרפות הגדול לקאופרטיב התרחש דווקא כשהוחלט לסגור את הפאב, לפני 3 שנים. הסיבה הבירוקרטית הייתה שלא ניתן להם רישיון עסק – על אף שחברי הקואפרטיב הגישו את כל המסמכים – אבל בשטח היה ברור לכולם שמדובר בסוגיית הפתיחה בשבת. "זה משהו שלא בא מהשכונה, זה בא מבחוץ". אומרת גל. "הקרנו את הסרט מולאן לילדים בשבת, ופתאום פנו לעירייה, הפעילו לחצים והודיעו שסוגרים אותנו. יצאנו למאבק שהוא מאבק משפטי וגם ציבורי. ניצחנו בו גם במישור המשפטי, אבל גם כי הקהילה מאוד התגייסה. היה לחץ ציבורי שאמר שיש כאן קהילה שצריכה את המקום הזה. יש לנו לקוחות דתיים, במהלך המאבק אפילו קיבלנו מאמר מכותב חרדי שתמך בפעילות שלנו כחלק מהמרקם של קריית יובל."

תקופת הקורונה הייתה עוד תקופת מבחן עבור הפאב. במהלך הסגר הם המשיכו לפעול אונליין בהופעות בזום ובמשלוחי מזון ובתרומות. "היה לנו חשוב לא רק לשרוד כלכלית, אלא גם להמשיך לעשות עבודה קהילתית", מסבירה גל. לאחר תקופת הסגר פתחו מחדש תחת ההנחיות המתעדכנות. חברי הקהילה לוקחים חלק ביוזמות קהילתיות נוספות, ביניהן ליווי של הקמת הבר בבית הוועד בבית הכרם, שאותו הם מגדירים בתור "האח הקטן שלהם" וחניכה של קבוצת "מצילות המזון", גיבורות כתבה קודמת אצלנו.

"המפלצת" הוא יותר מסתם פאב, ומתפקד גם כמעין מרכז קהילתי בו נערכות קבלות שבת, הופעות, מסיבות ותיקוני ליל שבועות. אירוע מרכזי נוסף הוא הג'אמפלצת, מופע שמתרחש פעם בחודש. "חיפשנו מקום לעשות בו ג'אמים חופשיים בלי לחץ לגבי האם אני טוב או לא טוב, יודע לנגן לא יודע לנגן", הסביר רועי אטיאס, מנהל הבר בשנתיים האחרונות ויוזם המופעים. "התחלנו להרים את האירועים האלו בשיתוף עם הפאב. כבר כמה שנים שיש ג'אמפלצת בסוף כל חודש. היה לנו מישהו בן 80 שניגן בכינור וילדה בכיתה ה' שניגנה בסקסופון. נוצרה קהילה סביב זה".

פאב המפלצת, בר-קפה קהילתי חברתי
כתבה: מאיה ליבנה
צילם: אסף בצלאל

הפוסט עסק מקומי הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

משבר הקורונה הביא לעלייה חדה במספר המובטלים בעיר, ועמו גם לעלייה בכמות המשפחות שנכנסו למעגל העוני ונזקקות כעת לתרומות של מזון. בעמותת "תכלית", אחת העמותות שמחלקות סלי מזון בעיר, מדווחים על התווספות של כ-300 משפחות לחלוקת סלי המזון השבועית מאז תחילת המשבר. בראיון שפורסם בסוף השבוע, מנכ"ל העמותה אהרון כהן אמר ל"כל העיר" כי "אם עד גל הקורונה הראשון היינו מחלקים בממוצע בשבוע בין 1,400-1,250 סלי מזון – היום אנחנו מחלקים למעלה מ־1,700 סלי מזון ברחבי העיר, וזה עדיין לא מספיק".

במקביל להתרחבות מעגל העוני, מסעדות ברחבי העיר הפסיקו לפעול במהלך הגל הראשון – כך שלספקי הירקות המקומיים לא היו לקוחות, ותוצרת רבה נותרה ללא קונים. אל הוואקום הזה נכנסו "מצילות המזון", קבוצה המונה כ-70 חברות ופועלת כדי למנוע בזבוז של מזון. עד לפני משבר הקורונה הן התמקדו בהפעלת בסטה וקייטרינג של תוצרת מוצלת והעלאת מודעות, אך במהלך הגל הראשון הן השתמשו בקשרים שיצרו בשוק הסיטונאי בגבעת שאול כדי למנף מערך של הצלה ותרומה. כאמור, כמות המזון שנתרמה מהשוק הסיטונאי הגיעה לכ-8 טונות בשבוע.

את האוכל הטרי חילקו מצילות המזון ב-22 שכונות ברחבי העיר, תוך שיתוף פעולה עם עמותות ויוזמות חלוקה קיימות. האוכל המוצל הזין מאות משפחות מדי שבוע: ממזרח למערב העיר, חרדים ומבקשי מקלט, קשישים בודדים ומשפחות מרובות ילדים.

תופעת בזבוז מזון היא לא בלעדית לירושלים: ברחבי העולם, ובלי קשר למשבר הקורונה, ביליון טונות של מזון אכיל לחלוטין מגיעים לפחי האשפה מדי שנה, במקום להגיע לאלו שזקוקים להם. עם זאת, "מצילות המזון" לא שואפות להפוך לארגון צדקה, אלא לייצר מהפכה ביחס שלנו למזון. בעיניהן, ריבוי של ארגוני צדקה לתרומת מזון משמר את הפערים החברתיים במקום לאתגר אותם – כפי שניתן לראות בירושלים, שלא נעשית ענייה פחות על אף שפע ארגוני הצדקה הפועלים בה.
בימים אלו, חברות הקבוצה עובדות על מעבר למודל שכונתי וקהילתי יותר של הצלת מזון. בין היתר, הן מארגנות חלוקת מזון למבקשי מקלט בבית הספר הניסויי תוך שיתוף פעולה עם המרכז לקהילה אפריקאית בירושלים, ופועלות להקמת בסטה שכונתית של ירקות מוצלים בקרית היובל. המטרה שעומדת לנגד עיניהן היא יצירת מערכת בת קיימא בירושלים, שיש בה שובע ובחירה – במקום צלחות ריקות ופחים מלאים.

מתעניינות? רוצים להצטרף אל מצילות המזון? אתן מוזמנות (ומוזמנים!) לפנות אליהן בעמוד שלהן: מצילי המזון ירושלים Food Rescuers JLM

כתבה: מאיה ליבנה
צילום: קבוצת "מצילות המזון"

הפוסט מצילות המזון של ירושלים הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

נדמה שכל השכונה עוברת בתאריך זה או אחר אצל טניה, ששוזרת זרים אישיים בחנות כבר עשר שנים. "אחרי שעליתי מרוסיה גרתי שנתיים בתל אביב, ואז עברתי לירושלים ללמוד בבצלאל. אחרי שעוברים לאקלים הירושלמי, לא חוזרים לשום מקום אחר בארץ", היא צוחקת. "למדתי עיצוב קרמי, אבל אז גיליתי שאין בזה באמת כסף. ופתאום הלכתי במדרחוב וראיתי חנות פרחים והיה כתוב שדרושה שוזרת. נכנסתי. אמרתי לעצמי, אחרי בצלאל, בטוח אני יודעת להכין זר יפה. הכנתי זר, הבעלים הסתכל ואמר לי להתראות. אז חזרתי למחרת ואמרתי לו שאני אעבוד כמנקה בחנות. עבדתי שם חודשיים עד שהוא נתן לי להתחיל לשזור. זה נהיה המקצוע שלי – זו גם אומנות".

לבית הכרם היא הגיעה לפני עשור, ומאז היא שוזרת פרחים עבור תושבי השכונה. "היה זוג מבוגר שניהל את החנות", היא מספרת. "נכנסתי ואמרתי להם – את זה צריך לשנות, ואת הפרחים האלה לשים כאן, ואת זה להזיז לכאן. למחרת הרגשתי רע אז באתי ואמרתי להם שאני אעצב להם את החנות בחינם כדי להתנצל. הם שכרו אותי כדי לתפעל את החנות ואחרי חמש שנים מכרו לי אותה. מאז אני כאן. אני רואה איך האוכלוסייה משתנה ונהפיכת צעירה יותר. רואים את זה גם בפרחים, רוסים רוצים זרים מסוימים, צרפתים זרים אחרים – אפשר לדעת הרבה על אנשים לפי הפרחים שלהם."
אולי מלבד הפרחים, הגישה האישית של טניה היא סוד הקסם שבזכותו מתקיימת כבר שנים חנות "פרחי בית הכרם", גדושה פרחים מבפנים ומבחוץ, בעת שהחנויות מסביב מתחלפות בין רשתות שונות, גם בתקופות קשות כמו החודשים האחרונים.

"הסגר היה קשה", היא אומרת. "כי זו גם לא חנות שמוכרת אינטרנטית כל כך. אנחנו חנות שאנשים באים אליה לקנות ולהסתכל על הפרחים. עדיין לא קל, אבל פסח הציל אותי. אנשים שלחו המון זרים זה לזה, כי התגעגעו. אין מה לעשות. פרחים עושים מצב רוח" .

כתבה: מאיה ליבנה, מערכת מדינת ירושלים
צילום: טניה טרשצ'נסקי
פרחי בית הכרם 02-6511831 משלוחי פרחים בירושלים

הפוסט מפרגנים: עסק מקומי הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

ההפגנות בבלפור מביאות לירושלים עשרות אלפי מפגינים, שעבור חלק גדול מהם זו הפעם הראשונה שהם דורכים בעיר מאז סיור הסליחות בחטיבת הביניים. ואם כבר עולים לירושלים, זאת הזדמנות מצוינת להנות ממה שיש לעיר להציע – ואנחנו לא מדברים רק על מזג האוויר.

עמית פרץ Amit Peretz, מקים קבוצת Stay in JLM – נשארים בירושלים, זיהה את הפוטנציאל של ההפגנות כמוקד עלייה לרגל. במסגרת היוזמה שהעלה בקבוצה, תושבים ירושלמים מוזמנים להציע למפגינים אירוח לארוחת שישי, ובעלי עסקים יכולים להציע הטבות ומבצעים לאלו שלוקחים חלק ביוזמה.

"אפשר לומר שזה חלומו הרטוב של כל ראש עיר,״ מספר פרץ, ״אבל משום שמדובר בעלייה לרגל פוליטית, אנחנו התושבים הפשוטים צריכים לקחת את הפוטנציאל לידיים ולעשות עם זה משהו. נהירה לירושלים יכולה וצריכה לענות על המון צרכים אחרים שנזנחו בחודשים האחרונים – הצורך באינטראקציה ושיח, אהבת חינם ותמיכה בעסקים".

לדבריו, עד כה נרשמו ליוזמה עשרות מארחים, לצד כ-10 בתי עסק שפתוחים בשבת. "הקהל שנרשם להתארח הוא מאוד מגוון – דתיים וחילונים מכל רחבי הארץ, צעירים ומבוגרים, רווקים וגם משפחות. כל אחד ואחת ירצו לחוות את ירושלים בדרכם", סיפר פרץ.

באותה רוח, הכנו המלצות לתיירים בירושלים.
תייגו חברים וחברות שמגיעים במוצ״ש ואם יש לכם המלצות לאירועים, מקומות וסיורים שפספסנו, מוזמנים להציע בתגובות ונעדכן את הפוסט!

המסלול לכל המשפחה:
אם מגיעים בשישי בבוקר לסופ"ש שלם, זו הזדמנות מצוינת לקפוץ לתערוכת האיור לילדים "קונצי ובובי עושות תערוכה" בבית הנסן.
בשבת כדאי לבקר בגן החיות התנכ"י או באקווריום ישראל הסמוך לו. לא רחוק משם נמצא עמק הצבאים, שם תוכלו לטייל ולצפות בצבאים בסביבתם הטבעית. למי שמחפשים משהו קצת יותר קרוב לבלפור – במתחם התחנה הראשונה תוכלו לבקר בתערוכה המוקדשת לליאונרדו דה וינצ'י. עוד בסביבה ניתן למצוא את הגן הבוטני, ואם רוצים ערך חינוכי מוסף, אפשר לשלב סיור בגן הוורדים עם ביקור בכנסת (כולל מבט מקרוב על פסל המנורה שעלה לכותרות לאחרונה).

המסלול לשומרי שבת:
בשביל חוויה אותנטית של שבת ירושלמית, הירשמו לאירוח לארוחת שבת במסגרת יוזמת נשארים בירושלים. את השבת עצמה אפשר לבלות בטיול בעמק המצלבה, סיור במשכנות שאננים, או טבילה במעיין ליפתא.

המסלול לצעירים:
למגיעים בשישי בבוקר כדאי לקפוץ לתערוכת קולנוע "כתר" – אולמות הקרנה לצופים יחידים בבית הנסן, שתיפתח היום ותימשך עד ה-27 באוגוסט.
את שבת בבוקר כדאי לנצל לסיור בעיר העתיקה, כולל ביקור בהוספיס האוסטרי; ואם מעדיפים להישאר במזגן – ביקור במוזיאון ישראל שבדיוק נפתח מחדש אחרי תקופת הקורונה. לפני או אחרי ההפגנה שווה לקפוץ לדרינק באחד מהברים הירושלמים שפתוחים בשבת.

מפת בתי עסק שפתוחים בשבת:
https://shabat.open.org.il/jerusalem/

מסעדות ובתי קפה:
קפה בסתת Cafe Bastet
Burger Room JLM בורגר רום
פי בריבוע
باب اليمن באב אל ימן – מסעדה שומרת שבת
קפה בצלאל
מנזה-Menza
ZUNI זוני
Barood בארוד
Pergamon Restaurant – מסעדת פרגמון
חומוס הגבעה
חומוס לינא
ג'חנון בר Jahnun Bar
קפה לנדוור – מתחם התחנה
אדום Adom
הבוטקה
חומוס אבו שוקרי ירושלים – Hummus Abu Shukri Jerusalem
וניליה מתחם התחנה ירושלים – Vaniglia
נקניקיות אמריקה-American hotdogs
קפה סירה Cafe Sira

ברים:
Sira
Beserabia
The Cassette הקסטה
Hataklit התקליט
Videopub
וויינו Wino
ראש Rosh
בירתנו – מרכז הבירה הירושלמי Biratenu – Jerusalem beer center
Glen Whisky Bar
Mazkeka מזקקה مزكيكا
סיורים:
נקודת חן – סיורים חינמיים בשבתות עם דניאל חנין
אפליקציית GO – סיורים עצמאיים ברחבי ירושלים
תערוכות:

שישי –
בית הנסן Hansen House
קונצי ובובי עושות תערוכה – בתיה קולטון ורותו מודן בתערוכת איור לילדים
בין תוהו לבוהו – תערוכה של קולקטיב האנימציה הירושלמי "תוהו"
קולנוע כתר – אולמות הקרנה לצופים יחידים במרכז מעמותה
מוזיאון הטבע:
תערוכת מרחב פנימי
תערוכת I am ok am i
לילה לילה – תערוכת איור
בחוץ! – תערוכת אנימציה
ביתא ירושלים / Beita Jerusalem:
קרוסלה – תערוכת איור

שבת –
התחנה הראשונה ירושלים – The First Station Jerusalem
ליאונרדו דה וינצ'י – הסטרטאפיסט הראשון
תערוכות רחוב:
✰ תערוכת תפילות לדרך | פסטיבל אאוטליין 2020 | מעבר תת קרקעי תחנת הרכבת יצחק נבון
✰ עוברי אורח // תערוכת חוצות // אאוטליין 2020 | שלטי פרסום מול תחנת הרכבת קרית משה
✰ תערוכת קשור בחוט> https://did.li/FxUYH
| חלונות בית סיידוף
✰ מעבר: ניצן מינץ & Dede Bandaid תערוכת רחוב על חלונות בית סיידוף | חלונות בית סיידוף

כתיבה ואיור: דנה פטרוב Dana Petrov

הפוסט רק הגעתם, כבר הולכים? הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

מאז ששמעה שסבתא שלה נאלצה להתנצר בזמן השואה, ד"ר מרים טרין הרגישה חיבור ליהדות. טרין היא בת לאם פולנייה ולאב וייטנאמי. היא בעצמה נולדה בפולין וגדלה בגרמניה אבל מגיל 13 היא חלמה על ירושלים, וכששומעים את הסיפור שלה נדמה שירושלים גם חלמה עליה.

לפני שעלתה, טרין למדה עברית באופן עצמאי וביקרה כמה פעמים בארץ, בעיקר בקיבוצי הגליל. "הייתה לי היכרות בעיקר עם הקיבוצים, אבל משום מה ידעתי תמיד שכשאעלה אגיע לירושלים". היא מספרת, ואכן בסוף התיכון מרים עלתה והחלה ללמוד יידיש ופילוסופיה בהר הצופים. ב-99 נפרדה מהעיר לטובת תואר שני בסורבון בפריז, אבל חזרה כעבור ארבע שנים, עם בן זוגה אליעזר ניבורסקי ושתי בנות. "הייתי בהרבה ערים בעולם אבל יש לירושלים קצב מיוחד. ויש בה גם את השבת שאין אפילו בקהילות יהודיות בגרמניה או בניו יורק. כשעל כל העיר יורדת אווירה אחרת". בצרפת פגשה את אליעזר שעבד בעולם היידיש, בו התחילה ללמד את השפה. כיום, היא ואליעזר מנהלים את מרכז ייִדיש אָרט ומגדלים יחד ארבעה ילדים במשק בית יידישאי.

"בשנים קודמות בעיקר, היינו הולכים לשוק ומטיילים יותר בשכונות החסידיות שליד השוק, במאה שערים. וכשהיינו מטיילים ומדברים יידיש היינו פוגשים ילדים חסידיים שהיו מסתכלים עלינו תמיד בתהייה, לא ברתיעה. וגם לנו זה עשה טוב. יש קשר ביו העולמות והשפה הזאת יוצרת אותה. תמיד כשנשים חרדיות דוברות יידיש מגלות שאני מדברת יידיש, הן נפתחות. הן תמיד אומרות לי 'אה, את מדברת את היידיש היפה'. והן מתעניינות ומורידות את המחיצות.

יש קהילה יידישאית חילונית בארץ ובעולם, עם תרבות עשירה, ואנחנו בקשר איתם, אבל גם יש הרבה קשר עם התרבות החסידית, במרכז אנחנו דואגים לשים על זה דגש, זו שפה מחברת. גם אנשים לא חרדים תמיד ניגשים אלינו ושואלים 'רגע, אתם מדברים יידיש? אתם מדברים גרמנית נכון?' או שאומרים 'וואי, אתם מדברים יידיש, איזה יופי'. כדאי לדבר יידיש בירושלים, זה מקרב אנשים".

מאת מאיה ליבנה, מערכת מדינת ירושלים

הפוסט התאהבתי בירושלים הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

אם תשאלו את רוב הלקוחות של הפלאפל למה הם מגיעים לאכול שם, רובם יענו חד משמעית שהם באים בגלל עזרא בעל הבית, ורק אחרי זה בגלל הטעם של הפלאפל. זאת למרות שהרבה אומרים שזה הפלאפל הכי טעים בעיר. לאורך השנים עזרא הגיש גם חומוס, גם סביח, אבל עכשיו הוא חזר למקורות ונשאר על טהרת הפלאפל.

"תמיד חשבתי לפתוח פלאפל. זה מה שאני אוהב לעשות. לפני כן עבדתי במאפיית אנג'ל, ומהרגע שעברתי לפלאפל נשארתי עם זה", מספר עזרא. כשמבקשים ממנו להציג את עצמו ואת המקום במשפט אחד הוא מסרב ואומר שהוא לא אוהב להתגאות בעצמו, אבל זה בסדר – הוא לא צריך. הלקוחות שממשיכים לחזור מספרים את כל הסיפור.

בעבר הייתה תקופה בה עזרא היה חולה ונאלץ להביא עובדת מחליפה, שהכינה בדיוק את אותו פלאפל, אבל בלי עזרא זה לא היה אותו דבר. התנועה במקום ירדה מאוד, עד שהוא הבריא וחזר.

בזמן הקורונה הפלאפל של עזרא היה סגור ורק לאחרונה הוא פתח אותו מחדש. "כולם שואלים אותי אם החלפתי מתכון, אומרים שנהיה טעים יותר. אני אומר להם שהם פשוט שכחו את הטעם כי כבר היו רגילים, עכשיו הם כאילו מגלים אותו מחדש", הוא צוחק.

פלאפל גילה, רחוב צביה ויצחק 420, כשר. כדאי לבקש כדורי פלאפל טריים, עזרא מכין בכיף.

כתב: שיר אהרון ברם

צילם: צבי ברם

הפוסט הפלאפל של עזרא בגילה מספר על סודות ההצלחה הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

"הגעתי לגן הבוטני בירושלים, יצאתי מהרכב יחד עם התינוקת שלי. בזמן שאני מסדרת את העגלה ראיתי אישה מסתובבת בלחץ סביב הרכב שלה, מנסה לפתוח את הדלתות בכוח. התקרבתי, שאלתי מה קורה, האישה אמרה שננעל לה הרכב, ושהמפתחות בפנים יחד עם התינוק שלה. אין לה איך לפתוח את הרכב ולהוציא אותו", מספרת דניאלה.

אין ספק שזו סיטואציה מפחידה. כולנו יודעים כמה זה מסוכן. אבל דניאלה לא התבלבלה. "מיד עלתה בראשי עמותת ידידים, ששמעתי עליה רק דברים טובים. התקשרתי אליהם, מיד ענתה לי בחורה מדהימה והיא הרגיעה אותנו והבטיחה לשלוח לנו עזרה מיד. לא ידעתי מה הכתובת, אז היא נתנה לי מספר טלפון ושלחתי מיקום בווטסאפ והיא נשארה איתי על הקו עד שהעזרה הגיעה", היא ממשיכה.

"תוך פחות מחמש דקות הם הגיעו. חבורת המלאכים, שני רכבים וצוות מדהים. תוך עשר שניות הם פתחו את הרכב הנעול, והתינוק יצא החוצה בריא ושלם. תוך כדי כבר הייתה לי שיחה ממתינה ממד"א לעדכן שיש אמבולנס בדרך למקרה הצורך".

בערב דניאלה חזרה הביתה, חשבה על היום שלה, והסתכלה שוב על מספר הטלפון אליו שלחה את המיקום. הסתבר לה שהבחורה איתה היא דיברה בטלפון וששלחה להן את העזרה – הייתה בת 17 בערך. אבל אין ספק שהיא ילדה ענקית.

"אני רק רוצה להגיד תודה. אלה אנשים מדהימים, שכל מה שהם מבקשים בתור תשלום זה חיוך. אני משלמת להם בכל רגע בו אני נזכרת במה שקרה. תשלמו גם, ותזכרו שאתם לא לבד אם נתקעתם "

כתב: שיר אהרון ברם

הפוסט ידידים בדרכים חילצו תינוק לכוד ברכב הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

אבל למעשה יש מיזם ממש כזה, והוא בדיוק מה שהוא נשמע.

מיזם "המקרר" החל בירושלים לפני שנה וחצי לערך על-ידי תמיר לרון, קורן שייב וענבל גרינצווייג. בתחילת דרכו הוא הוצב במרכז העיר, ואחרי תקופה קצרה עבר לרחוב אגריפס. הקרבה לשוק, בו פירות וירקות טובים נזרקים מדי יום, עוזרת למפעילי "המקרר" להמשיך למלא אותו מדי יום באוכל עבור כל מי שצריך.

הפרויקט מופעל כיום על-ידי יובל וייס, גאיה עפר ומאי קאשי, סטודנטים ירושלמיים ש"ירשו" את הפעלת המקרר מהמייסדים. "חלק מהקונספט הוא שאין בזה שום בושה – סטודנטים, תושבים, כל מי שצריך – מוזמנים לקחת אוכל מהמקרר. אנחנו לא מסתכלים בכלל מי מגיע ולוקח, כולם מוזמנים", מספרת גאיה.

כל הפרויקט פועל על בסיס רצון טוב. את המקרר מארח בית הקפה "Power Coffeworks" שמספק לו חשמל. ממש לאחר שהופסק סגר הקורונה, הופעל המקרר מחדש והתמלא במזון. במשך שלושה ימים חזרו האנשים להגיע ולקחת אוכל, אבל הוא הפסיק לעבוד ממש לאחרונה כנראה בגלל התקופה הארוכה בה היה כבוי.

אבל דברים טובים קורים למי שעושה טוב לאחרים. קובי הרוש, חשמלאי ירושלמי, שמע על המקרר שהתקלקל – והגיע לתקן אותו בלי לבקש שום תמורה. עכשיו המקרר חוזר לעבוד במשנה כוח, וגאיה, יובל ומאי מזמינים את כל מי שצריך – לבוא לקחת אוכל מהמקרר.

כתב: שיר אהרון ברם

צילמה: גאיה עופר

הפוסט המקרר – עושים חסד במחנה יהודה הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.

בדיוק כמוהו, עפרי באה לעיר אחרי הצבא. "התאהבתי בירושלים ממבט ראשון, ומיד לאחר השחרור עזבתי את תל אביב ועברתי לדירת שותפים בטלביה. משם כבר היה ברור שזה לתמיד. השאיפה לעבוד במגזר הציבורי והפעילות החברתית–פוליטית בעיר הפכו את המגורים בירושלים לחלק בלתי נפרד ממני".

כמו הרבה סיפורי אהבה טובים, עפרי וערן נפגשו על הדשא בהר הצופים. "התחלנו תואר ראשון במקביל, אחרי חודשיים של לימודים כבר אי אפשר היה אפשר להפריד בינינו. ירושלים אפשרה לזוגיות בין בחור דתי ובחורה חילונית לפרוח בצורה טבעית ולהתגבר על הקשיים. יש פה מגוון רחב של זהויות ומגזרים, והמרקם החברתי הזה מייצר זוגיות בכל מיני צבעים".

לערן ועפרי היה ברור שהם נשארים בירושלים ומתמסדים בה, ולדבריהם המעבר לקטמונים היה בלתי נמנע. "המיקום, בתי הכנסת השוויוניים והליברליים והנגישות לתחבורה ציבורית – שחשובה לנו מאוד – הפכו את השכונה ליעד מועדף. אנחנו אוהבים כל פינה ומתחזקים פה קהילה דתית–חילונית", הם מספרים. "אנחנו גרים היום בבנייני הרכבת של קטמונים א-ו. בלי הצהרות פומפוזיות, נגיד רק שמבחינתנו אפשר לקבור אותנו פה. לא רוצים לזוז לשום מקום. יש לנו שכנים מקסימים, בית קפה שכונתי מתוק, קווי אוטובוס סבירים פלוס, ואת הנוף של מקור חיים-תלפיות-ארנונה בזריחה.

יש רשימה ארוכה של דברים שאנחנו אוהבים בירושלים, אבל בסוף – וסלחו לנו על החוסר בקלישאות – פשוט טוב לנו פה. רק שירד שוב שלג בקרוב!"

כתב: שיר אהרון ברם

הפוסט ערן ועופרי נפגשו בירושלים, התחתנו בירושלים, ופה פה כדי להישאר הופיע לראשונה ב-מדינת ירושלים.